מאגר סיפורי מורשת

אליהו נולד בבגדאד, בירת עיראק בשנת 1941, בתקופת פרעות ה"פָרַהוּד", שבתרגום מהשפה הערבית הכוונה ל"פרעות".

את הסיפור הנוכחי, "סיפור לידתו של אליהו", זוכר אליהו במיוחד, כיוון שלכל אורך ילדותו בכל פעם מחדש שהעלו זיכרונות במשפחה סיפרו את סיפור לידתו במשפחה שוב ושוב.

סיפור לידתו של אליהו מספר על המיילדת, שהיא אחות של סבתו, שלא מצאה במה לעטוף את אליהו כשנולד, כי אז בפרעות בזזו (שדדו וגנבו) את הרכוש והביגוד של האזרחים. מאחר ולא היה לה במה לעטוף את התינוק אליהו, יצאה המיילדת החוצה מהחדר בו נולד במטרה לחפש משהו לעטוף אותו. לפתע, פגשה המיילדת ברחוב שייח מוסלמי שהיה לבוש בבגדים המסורתיים: הגלבייה, וברגע שהבחינה בו בלי לחשוב פעמיים, כשהיא רואה לטובת עיניה רק את התינוק הערום וללא שום כיסוי, חטפה ממנו את הבגד העליון שהיה על גופו ורצה. היא ברחה הביתה ועטפה את אליהו התינוק בבגד שחטפה מהשייח המוסלמי.

ומכאן ממשיך סיפורו חייו המיוחד של אליהו יצחקי. לאחר חמש או שש שנים לערך, החליטה משפחתו של אליהו לעלות למדינת ישראל דרך איראן. בזמנו, עיראק ואיראן שנקראה אז "פרס" היו ביחסי ידידות ושלום ולכן הם החליטו לעבור קודם לאיראן, שהייתה מקום מבטחים זמני.

אליהו ומשפחתו שהו באיראן תקופה של חצי שנה, ולאחר מכן התפצלה המשפחה. אבא של אליהו ושלושה ילדיו, אחים של אליהו, נשארו באיראן. אימא של אליהו וחמשת ילדיה הנוספים, ביניהם אליהו, עלו ביחד לארץ, למדינת ישראל.

אליהו, אחיו ואמו חיו בבית מלון בתל אביב בפינת רחוב אלנבי, ורק לאחר תקופה מסוימת כשהפרידה משאר בני המשפחה בכלל לא קלה, הגיעו לארץ מאירן שאר משפחתו של אליהו והמשפחה שוב התאחדה. הם המשיכו כמשפחה מאוחדת לגור בבית מלון, אך למשפחה שלמה ולא בבית משלך הדבר לא היה פשוט בכלל. עם זאת, השמחה והאושר שכולם חזרו להיות שוב ביחד כמשפחה חמה, אוהבת ומלוכדת היא שניצחה את כל הקשיים.

כל המשפחה המלוכדת והאוהבת של אליהו המשיכו לגור עוד תקופה קצרה בבית המלון, ולאחר כמה חודשים אביו של אליהו קנה דירה ב"דמי מפתח" ברחוב לבנדה בתל אביב, ואליהו הילד נשלח ללימודים בבית הספר היסודי שנקרא "עלייה".

לצערו הרב של אליהו, תקופת הלימודים לא זכורה לו לטובה. בבית הספר עבר אליהו חוויה לא נעימה. הוא נאלץ להיתקל בבית הספר במורה גזענית, אשר הייתה זורקת הערות שקשורות לעדתו ולארץ מוצאו – עיראק, ומרבה להעליב אותו. הכיתה הייתה מורכבת מילדים מעורבים שהגיעו ממדינות שונות ולאליהו ניתנה תחושה לא נעימה שהמזרחים מופלים לרעה לעומת ילדים ממוצא אשכנזי.

בהמשך, עבר אליהו לבית הספר "ביאליק" בו למד שנתיים, ומשם עבר ללמוד בבית ספר פרטי, תיכון בשם "מונטיפיורי" שבתל אביב. בית הספר נחשב לבית ספר איכותי וברמה גבוהה, אך חייו של אליהו היו קשים והוא החליט לנשור מהלימודים בכיתה י'.

כשהיה בן 18, אליהו התגייס לצבא ושירת את השירות הסדיר שלו בחיל תותחנים. לאחר השירות הסדיר המשיך אליהו בצבא קבע ושימש בתפקיד של נהג קצין תותחנים ראשי, ישראל בן אמיתי, ששימש בתפקיד זה בזמנו. עם סיום שירותו הצבאי עבד אליהו כנהג אוטובוס, ובמקום עבודתו פגש את אנט שעם השנים הפכה להיות רעייתו.

אנט הייתה כמעט בת 18 כשאליהו הכיר אותה. היא עדיין הייתה תלמידת בי"ס ולמדה בתל אביב. אליהו היה מסיע אותה בכל יום מבית הספר בו למדה לביתה, ולאחר כמה זמן התחילו להתחבב אחד על השנייה והחליטו להתחתן.

עם השנים לאליהו ואנט נולדו 3 ילדים מתוקים ומדהימים: אסנת נולדה בתאריך – 30.4.1968. עמק נולד בתאריך – 6.6.1969 ו – פנינה נולדה בתאריך 23.11.1974.

אליהו ואנט ביום נישואיהם

לאחר שילדיהם של אליהו ואנט עזבו את הבית והתחתנו, נולדו לשמחתם של הסבא והסבתא 10 נכדים חמודים שהביאו אושר גדול ונחת למשפחה.

את הסיפור המיוחד הזה, מקדיש אליהו לרעייתו היקרה שאהב מאוד, אנט יצחקי ז"ל – תהי מנוחתה בגן עדן ונשמתה צרורה בצרור החיים, אמן!

אנט יצחק ז"ל

הזוית האישית

אביה רועי מכיתה ו'2: אני החונכת של אליהו יצחקי, שמעתי מאליהו סיפורים רבים במשך השנתיים המשותפות והנפלאות שלנו ביחד, בתכנית "הקשר הרב דורי". למדתי ממנו דברים רבים והוא למד ממני על המחשב, זו הרגשה  נהדרת. למדתי מאליהו פרק חשוב בהסטוריה של יהדותעיראק על פרעות ה"פָרַהוּד".

מושג נוסף שלמדתי מאליהו הוא "דמי מפתח". "דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם עבור זכות לשכור נכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל לכמחצית משוויו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה. הנכס יכול לשמש לדיור או לצורך עסקי. בנוסף, ממשיך הדייר לשלם בכל חודש דמי שכירות חודשיים. בתמורה לתשלומים אלו, מקבל הדייר הגנה לזכויות השימוש שלו בנכס עד סוף ימיו, ואף יכול להוריש זכות זו, בתנאים מסוימים, לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, אם אותו קרוב התגורר עמו סמוך לפטירתו. השיטה מעוגנת בחוק שעבר מספר שינויים: חוק הגנת הדייר.

עכשיו שאני מבינה את משמעות המושג "דמי מפתח" אני מבינה כמה לא היה קל לאליהו ומשפחתו כשהם עלו ארצה ועם אילו קשיים נאלצו להתמודד.

בנוסף, משפט חשוב ביותר שלמדתי מאליהו במהלך סיפור זה, הוא: "שכולם שווים, ואין מקום לגזענות".

סיפורו של אליהו יצחקי סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אבני חן במודיעין. המורה המנחה תמי בכר.