מאגר סיפורי מורשת

     חיי התחילו ברומניה, בבוקרשט בשנת 1937, נולדתי למשפחה יהודית מסורתית.

הוריי שרה ושמואל הביאו אותי לעולם ואחרי עשר שנים את אחותי היחידה, מונה. היתה לי גם כלבה ושמה ויפור. אהבנו מאוד אחד את השני, ילדותי הייתה מאוד טובה וחיינו יחד באותו בית גם עם משפחתי המורחבת מצד אימי.

למרות שהיינו יהודים לא הרגשנו הפליה מצד חברינו, ורכשתי חברות גם יהודיות וגם נוצריות. למדתי 3 שנים בבית ספר יהודי ולאחר מכן , כשנסגר בית הספר, עברתי לבית ספר רגיל. ברחוב שגרתי גרו רק עשר משפחות יהודיות. בזמן השואה בבוקרשט היהודים לא כל כך סבלו ומשפחתי ניצלה.

אבי שמואל, הואשם בגניבה על לא עוול בכפו ונאלץ לשבת בכלא הרומני 10 שנים, בתקופה זו, בשנת 1959  הכרתי את ג'ן רוזנברג, ונאלצנו לחכות לאבי שישתחרר מהכלא שלוש שנים כדי להתחתן.

לבעלי היה חלום לעלות עם "הנוער העובד" לארץ ישראל, אך מכיוון שהיה בן יחיד הוריו לא הרשו לו. כשהתחתנו הוא פעל במרץ כדי לעלות לארץ ביחד עם כל משפחתנו ולאחר 5 שנות נישואים השלטונות נתנו לנו סוף סוף  סרטיפיקט (הקומוניסטים לא אפשרו לעשות עלייה).  זכורה לי ההליכה באמצע הלילה החשוך והקר ביותר עם כל היהודים בסתר,  כדי שלא יגלו את דרכנו לארץ.  הגענו למטוס ועלינו רק עם  60 קילו, הבאתי בגדים ודברי בית.

כשהגענו לארץ הייתה לנו פה משפחה, דודות ודודים שהמליצו לנו ללכת לקיבוץ וללמוד עברית. בזכות המלצתם הלכנו לקיבוץ, "עין שמר". אני אמרתי לבעלי שילך ללמוד לבד עברית אבל הוא התעקש שאנו שנלמד יחד או בכלל לא.

עשינו זאת, במשך שמונה חודשים ישבנו ולמדנו עברית, למדנו קרא וכתוב. חגגנו את כל החגים היהודיים עם כולם היינו מאושרים מאוד, אז הייתי בת 26 ובעלי בן 30. בקיבוץ היו המון אנשים כמונו והיה לנו מאוד כיף איתם. עבדנו במה שנתנו לנו: חקלאות, קטיף בננות, מכבסה, סוסים, זריקת זבל ועוד. היינו בקיבוץ שמונה חודשים עד שסיימנו את לימודי העברית.

לאחר מכן, עברנו לבית בשכירות בחולון כבר רצינו להרחיב את המשפחה אך עדין לא היתה לנו פרנסה ובית ששייך לנו.  עבדתי בתעשיית טקסטיל ובעלי הלך לעבוד בתעשייה הצבאית.

לאחר ששה חודשים עברנו לתל אביב, לנווה שרת לדירה עם שני חדרים וחצי, הדירה הראשונה והחמודה שלנו בארץ. שם נולדה בתנו רחל עדה על שם סבתי וסבתא של בעלי בשנת 1970 (בשנותיה הבוגרות היא החליפה את שמה לריקי).

היינו מאושרים עם ילדתנו, חיינו יחד בטוב, אני החלטתי לא לעבוד ולהישאר כל היום עם בתי.  לאחר שנתיים וחצי כשפרנסתנו הייתה יותר יציבה, עברנו לדירה אחרת בתל אביב גם בנווה שרת עם ארבעה חדרים. באותו זמן אחותי התחתנה עם שמואל כהן – כנר בפילהרמונית ומסיבות שונות עברו לאמריקה והוא קיבל שם עבודה במטרופולין אופרה בניו יורק. אימצנו לדירתנו את ג'ני כלבתי הראשונה מסוג תייריי  לכבוד בתי, שיהיה לה עם מי לשחק.

בתי גדלה וכשהייתה בת 19 בצבא עברנו להרצליה כבר לא הינו קרובים לכל משפחתנו אך לקחנו את חמותי לדירתנו עד היום.  חמתי גרה עמנו במשך 7 שנים. קנינו לנו עוד כלבה נוספת, שוקי שאותה אהבנו מאוד אך הייתה שובבה והיא חיה אתנו כ- 16 שנים. בתי בגרה והתחתנה, נולדו נכדיי החמודים רועי ונועה, הם גרים לידנו בהרצליה ואנחנו נהנים מהקרבה.

כיום אני בת 78 ובעלי 81, אנו חיים באושר ועושר בדירתנו ונהנים ממשפחתנו הקטנה.

העשרה

עין שמר: "עין שמר הוא קיבוץ סמוך לפרדס חנה-כרכור השייך למועצה אזורית מנשה.ניסיונות התיישבות במקום נעשו ב-1913 ומ-1921 ואילך. ב-1927 הוקם היישוב על אדמות קק"ל. מייסדי הקיבוץ היו קבוצת "עין גנים", חניכי השומר הצעיר בפולין. עין שמר הוא אחד מארבעת הקיבוצים שהקימו את תנועת הקיבוץ הארצי". ויקיפדיה

תשע"ו