מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ניצה, אני סבתא של גילי. נולדתי בשנת 1949 בכפר יחזקאל, בת בכורה לשני הורים חקלאים ממקימי כפר יחזקאל.

רציתי לספר לנכדתי גילי איך נפגשתי בפעם הראשונה עם סבא בועז. את סבא בועז פגשתי לראשונה במסגרת חוג טיולים של תנועת המושבים, כשהיינו בתיכון. ושם הכרתי אותו רק בשם שלו. מדי פעם הייתי פוגשת אותו בטיולים שהיו נערכים לאורך השנים. הפגישה המהותית ביננו הייתה כשאני הייתי בצבא. הייתי בהיאחזות חצבה ובועז שירת שם בצנחנים, הוא היה המ"מ של הבנים של הגרעין שלי. ככה יצא לנו להיפגש מידי פעם בחצבה. שם בעצם הכרתי אותו יותר טוב. עדיין לא היינו חברים וגם לא זוג, הפגישה המהותית ביננו הייתה בחתונה משותפת של חברים משותפים אחרי שהשתחררתי מהצבא ואז הקשר שלנו התהדק והפכנו להיות חברים.

התחתנתי עם סבא בתאריך 2.3.1971. התחתנו במושב בכפר יחזקאל בחתונה מאוד גדולה של כמעט 1,000 איש. בחתונה היו אורחים משלושה מושבים: כפר יחזקאל, נהלל, חצבה וגם אורחים מכל הארץ. בתקופה שלנו לא היה כל כך מקובל לצאת לירח דבש. היינו מאוד עסוקים בבניין הבית שלנו והמשק שלנו. לכן ויתרנו על הירח דבש ודחינו אותו לפעם אחרת. את סבא אני אוהבת עד היום ואנחנו נשואים כבר 48 שנים. אני אוהבת את התעוזה שלו ובעיקר התאהבתי ביופיו, בעיניו הכחולות שיערו הבלונדיני וגובהו. מבחינת אופי אהבתי את התעוזה שלו ואת החדשנות, תמיד לעשות דברים אחרת וגם את אהבתו הרבה למשפחתו.

סבא נולד וחי מאז שהיה ילד במושב בני דרור. בהיותו ילד יותר גדול הוא עבר לגור במושב שדמה, ובהיותו בכיתות ז' ח' הוא עבר לגור ברמת גן. הוא תמיד רצה לגור בעמק (עמק יזרעאל) והוא רצה שיהיה לו משק משלו, משק גדול ופורח. לכן כשהיינו זוג צעיר וכפר יחזקאל הזמין אותנו, הייתה לנו הזדמנות להגשים חלום. אני בת המקום של ההתיישבות ובתור בנים חוזרים קנינו משק, שיכולנו לפתח בעצמנו ולכן החלטנו לחזור לגור בכפר יחזקאל.

אני ובועז

בתמונה שבחרתי רואים פיאט 600 עומדת על הדשא. וזה הסיפור: אני פותחת את התריס בבוקר בפינת האוכל ואני רואה אוטו עומד על הדשא ואני צועקת לבועז (הבעל שלי) ״ראית?? שמת לב שמישהו פה חונה על הדשא ליד הגינה? אין לו מקום אחר להחנות?״ ואני רואה שהוא מתפוצץ מצחוק ולא אומר כלום. אני מתעצבנת וכועסת ואומרת לו, עליך לומר למי שחנה פה שהוא התבלבל, השתגע! אז הוא מוציא אותי החוצה ומראה לי את הסרט  שלמעלה. הוא שם סרט אדום ואז הוא אמר: "זאת הפתעה ליום הולדת 50 שלך". זה היה האוטו הראשון שקיבלתי לעצמי. עד אז היה לנו רק אוטו אחד, זה היה אוטו עבודה כזה, וזאת הייתה הפתעה. זה היה הלם מוחלט לא ציפיתי ולא חשדתי בכלום. הוא סיפר גם שהוא החביא את האוטו שבוע קודם אצל השכנים (אצל טומי ואסתר) בלול, כדי שאני לא אדע ושאף אחד לא יגיד מילה הוא השביע את כל השכונה שאף אחד לא יגיד כלום.

הזוית האישית

ניצה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה גילי. התכנית נערכה בבית ספר יסודי עין חרוד (איחוד), התשע״ט.