מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא דינה פורת, לפני הנישואים הייתי דינה פרסנס. נולדתי בבוסטון קיימבריג' בתאריך 23.6.45 וגדלתי בארה"ב ובכפר בלום. אני הילדה השנייה מתוך ארבעה ילדים, יש לי שתי אחיות ואח צעיר. בילדותי אהבתי לעשות paper dolls, אספתי ניירות כסף של ממתקים, אהבתי גם לתפור בובות. היינו (אני ועוד ילדים מהקיבוץ) משחקים גם דודס ,הקפות, ׳מי מפחד מכושי׳ (מי מפחד מהדוב הגדול), מחניים וכדורגל. בכדורגל הוציאו אותי כי שיחקתי בידיים ולא ברגליים. הייתי בגן הדר בכפר בלום, כשהייתי בת חמש חנכנו את הגן שהוא היה חדש לגמרי .

אני זוכרת את המסיבה שעשו לי לפני שנסעתי לארה"ב, השיר ׳מכתב׳ של קדיה מולודובסקי – על זה הייתה ההצגה שעשו לי במסיבה. בילדותי למדתי בבית ספר יסודי איפה שהיום נמצא בית הספר הגומא. ביסודי היה לנו משק חי שמאוד העסיק אותנו. למדתי בבית החינוך המשותף עמק החולה, היסודי היה עד כיתה ח', וארבע שנים בתיכון, מכיתה ט' עד י״ב. עכשיו אספר לכם מעט מגיל ההתבגרות. האירוע הכי מרגש שהיה לי בגיל ההתבגרות היה הטיול למצדה, והדבר הכי עצוב בגיל ההתבגרות היה גיל ההתבגרות עצמו. לא אהבתי את גיל ההתבגרות.

מתיחת אחד באפריל

כשהיינו בני 9, בכיתה ג', המורה ששמו היה אשר טרמון אמר לנו שנוסעים למטולה לקנות גלידה ושעלינו להמתין היכן שהנהלת חשבונות היום. כשהתאספנו להסעה הגיעה ילדה עם שלט שכתוב בו: "אחד באפריל". אני כל כך כעסתי, הייתה אכזבה נוראית. אני חושבת שעד היום אני כועסת עליו.

סיפור אהבה 

בגיל ארבע עשרה התחלתי לחשוב על בחורים. איך לא? יורם, שהיה בשתי כיתות מעליי, שלח לי פתק דרך חבר שלו דרך חברה שלי שאפגוש אותו ליד הביוב של הקיבוץ בשעה 20:00.  נפגשנו והלכנו לאורך הכביש משני צדדים. קראו לזה אז ״זוג חקלאי״: המרחק היה כה גדול עד שקומביין יכול היה לעבור בינינו…

יורם ואנוכי ביחד מאז.

הזוית האישית

טל ונעמי: נהנינו ללכת ביחד עם סבא וסבתא לבית התפוצות.