מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל ברומניה ששם נולדתי בתאריך 1.4.1946 , ביום שבת בצהריים בבית עם מילדת. אני ובעלי גרנו באותו רחוב (סטפן צ'ל מארי). הרחוב היה מאוכלס ביהודים ניצולים, שחזרו לימים מהשוואה. כל הזמן היינו משחקים עם ילדי השכונה אך אני שיחקתי עם בעלי בלבד למרות שהיה לו אח תאום זהה,  (שנפטר לפני כשלוש שנים באופן פתאומי). ההורים שלנו היו בקשרי חברות מאוד קרובה. ביקרו אחד אצל השני והאימהות שותות קפה, ואנחנו שיחקנו וכמובן ששיחקתי רק עם בעלי אריה.

 

לימים בגיל 4 עליתי ארצה, בשנת 1951. אריה נשאר ברומניה. המקום הראשון שגרתי בו היה בקריית שמונה. אני זוכרת, שחגגנו שם את יום העצמאות ה 3 של מדינת ישראל. כמובן שחגגנו אותו ליד פסל האריה השואג לזכר יוסף טרומפלדור.

כעבור שנה אחות של אבי, הגיעה לארץ דרך עלית הנוער מרומניה לקפריסין ומשם לארץ. כשהיא הגיעה אלינו היא, העבירה אותנו לנס ציונה. פה בנס ציונה, אנחנו גרים עד היום הזה. גם לאחר נשואנו נשארנו נאמנים לנס ציונה. כשעלינו ארצה הורי נשארו כמובן בקשר עם הוריו של בעלי שנשארו ברומניה.

 

חלפו שנים שבהם עברתי את כל מ סלול החיים על כל השלבים: מגן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון ריאלי בראשון לציון. בצבא שירתתי בחיל שריון יחד עם אדם ז"ל ויבדל לחיים ארוכים, אביגדור קהלני ועוד רבים אחרים .

 

כאשר השתחררתי מהצבא, לאורך כל התקופה, הורי נשארו כמובן בקשר חברי הדוק עם הורי בעלי. הורי קיבלו מכתב מהם, שהם עלו לארץ, זה היה בשנת 1964. אריה היה אז בן 19. כמו כן, ספרו שהם גרים באשקלון. הם כתבו לנו את כתובתם, כי אז לא היו טלפונים. אני זוכרת את הכתובת: רחוב יוספטל עתיקות ג' אשקלון.

 

החלטנו שאנחנו נוסעים לבקר אותם באוטובוס. כך נסענו לאשקלון. הכבישים היו משובשים ולקח לנו איזה שעה וחצי להגיע אליהם. נכון להיום נסיעה זו נמשכת כ – 40 דקות. כשהגענו אליהם לאשקלון, היו בבית הוריו של  אריה, אחיו התאום (שאול ז"ל) ואחיו הקטן ישראל. היו גם החברים של אריה ושאול. 

 

אריה שירת בצבא. הסתבר, כי אחד מהתאומים חויב לשרת בצבא ואריה התנדב לשרת. כשאריה בא לחופשת שבת מהצבא אחד החברים נדנד לו שיסע לנס ציונה. החבר של אריה התאהב בי והוא רוצה לצאת איתי, וביקש מאריה לבוא איתו, לפגוש את הבחורה, אריה, לא ידע במי מדובר?

 

אריה החליט שהוא רוצה לראות במי החבר שלו התאהב. בזמנו להורי הייתה חנות מכולת ואני בדיוק באותה תקופה השתחררתי מהצבא אחרי שרות צבאי מלא. אריה וחברו הגיעו לחנות של הורי, אני לא הייתי בחנות באותו זמן. הוא חיכה לי בחנות ובינתיים דיבר עם אבא שלי ז"ל. כשהגעתי לחנות ונכנסתי הייתי בטוחה שעומד מולי שאול ז"ל אחיו התאום, שהם כל כך זהים היו. בעיני אריה היה יותר חתיך מבין שניהם. אריה החליט שאמנם הוא מכבד את חברו, אבל עלי הוא לא מוותר. הוא החליט לצאת איתי וכמובן שגם אני לא התנגדתי.

 

התחתנו לאחר שנה של חברות בתאריך 19.12.1967. התחלתי לעבוד בזמן שאריה שירת עדיין בצבא סדיר לאחר שהוסיפו לו חצי שנה לסדיר.

 

נולדו לנו שלושה ילדים מאיר הבכור, חניתה ואמנון. מאיר בכורי, חזר בתשובה, הוא רואה חשבון ומדריך מחשבים נשוי לאורית, שהיא קרימינולוגית ולהם 4 ילדים בת ושלושה בנים. אודל הבכורה, נחמן נתן, יעקב יוסף ומרדכי דוד. הגרים בבית שמש ואנחנו מבקרים אותם פעם בשבוע.

 

הבנים לומדים בחדר והם ילדים חכמים המכבדים אותנו ומחונכים דרך ארץ קדמה לתורה. חניתה מורה מחנכת כיתות ו' נשואה לרונלד ולהם שלושה ילדים שהבכורה אוריאן, היא המדריכה שלי בתכנית הקשר הרב דורי, בה אני משתתפת השנה. בבית הספר גוונים. 

אופל ואילון מקסימים וחכמים ומחונכים הגרים ברמות מאיר שאותם אנחנו מבקרים אותם ונמצאים עמם בקשר הכי יום יומי. אמנון בן הזקונים שלי ואיש קבע נשוי לאבישג ולהם שלושה ילדים אביר, רעי ולייה. חכמים ומחונכים ומקסימים, הגרים בשדה ניצן שבחבל אשכול. אנחנו מתראים אחד לשלושה שבועות ולרוב ישנים אצלם. הם מתארחים אצלנו בחופשיים לתקופות יותר ארוכות.

אנחנו פנסיונרים הנהנים עם נכדינו המקסימים, מטיילים ברחבי הארץ ובחו”ל, באושר באהבה ובכיף.