מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ושוב להתחיל מבראשית זה סיפור חיינו

אני עם סבא וסבתא
סבא וסבתא תמונות מן העבר
עליזה ודרור לב סבא וסבתא של אורן מספרים כי התחלות קשות מובילות לאושר ונחת

סבתא עליזה אדלר
נולדה בשנת 1946 בצ'כוסלובקיה {היום סלובקיה} לזוג הורים ניצולי שואה, סבתא רבתא אדית לאה שאנחנו במשפחה קוראים לה סבתא לנקה, שהיא בת 94  וסבא רבא וילי בנימין ז"ל.
 
הוריה של סבתי שהיו מאורסים לפני השואה, שרדו שניהם את זוועות הנאצים.
סבתא רבתא לנקה נשלחה למחנות ההשמדה יחד עם כל משפחתה מסלובקיה, מאזור שנשלט ע"י ההונגרים, אחרי שהיו תקופה ארוכה בגטו. באושוויץ הפרידו אותה מבנות המשפחה, מאמה, מאחותה ומכל הקרובות. היא נשלחה לעבודה ובנות המשפחה האחרות לתאי הגזים. במחנות היא סבלה רבות, מהתעללות הגרמנים, מקור ומרעב, אך היא נשבעה לא לוותר כל עוד היא מסוגלת לעמוד על רגליה ולחשוב בראש צלול. כדוברת גרמנית היא הצליחה להציל קבוצה גדולה של נשים אשר נשלחו לעבוד במפעלי הנשק של הגרמנים. היא שימשה כמתורגמנית וכך זכו הנשים שהיו איתה ביחס מועדף.רק לאחר סיום המלחמה נודע לה שכל משפחתה הושמדה.
 
סבא רבא וילי נשלח בשלבים המוקדמים ביותר של המלחמה לעבודות הכפייה יחד עם כל הגברים הצעירים. הוא עבד בעבודת פרך וסבל קשות מהשפלה, מהתעללות פיזית ומרעב. שניהם חזרו לעיירה שבה גרו לפני השואה בהפרש של 3 ימים. הם החליטו שלמרות האסון הנורא של איבוד רוב משפחותיהם הם משקמים את עצמם, מקימים משפחה ומתחילים את החיים מהתחלה.
 
התחלות הן תמיד קשות, בפרט כאשר היו חסרי כל והיו צריכים לבנות את עצמם ללא משפחה וללא עזרה, אך הם החליטו שהם חייבים להתגבר עלהקשיים ולא להתייאש, זה היה הכלל שלפיו פעלו.
כאשר היתה סבתא עליזה בת שנתיים, בשנת 1948, אחרי הכרזת המדינה ,החליטו הוריה שארץ ישראל – מדינת היהודים ,זה המקום שבו הם רוצים לחיות ולהיות שותפים בבניין הארץ. עם ירידתם מהאוניה נשלחו לבית עולים ברעננה , מקום שבו קיבלו אוהל, שבו היו מיטות וציוד מינימלי לקיום. סבא רבא וילי מצא עבודה בפרדסי האזור שם עבד עבודה קשה ומאומצת בקטיף התפוזים וגרירתם בעגלה. כל זה במטרה להרוויח מעט כסף כדי לקיים את המשפחה.
 
ושוב התחלה חדשה במדינה חדשה שאת לשונה לא דיברו ולא הבינו, אך לא התייאשו למרות הקשיים הרבים, הם החליטו שהם חייבים להמשיך וכמו ניצולי שואה אחרים רצו להוכיח שהגרמנים לא הצליחו לשבור את רוחם.
לאחר תקופה קצרה החליטו להיות חלוצים והלכו ליישב ישוב חדש שנקרא "טירת יהודה", שם עברו על סבתי עליזה שנות הגן, שמלבד הגננת הזכורה לטוב חנה כמעט ולא היה בו כלום פרט לפינת בובה ומעט כלי בית ישנים. באותו זמן נשלחה סבתא לנקה ע"י וועד הכפר להשלים לימודיה כאחות בקורסים מיוחדים של קופת חולים, כדי שבישוב יהיה אדם שיוכל להושיט עזרה רפואית, הלימודים היו קשים בעיקר בגלל שלימדו בעברית וסבתא לנקה לא הבינה, לכן רשמה את כל מה שלימדו באותיות לטיניות ובבית עליזה שהייתה ילדה קטנה עזרה לה לתרגם להונגרית, כך התמודדה סבתא לנקה עם הלימודים והצליחה לעבור את הבחינות בהצלחה ולקבל תעודת אחות.
החיים במושב לא עלו יפה, סבא רבא וילי , לא מצא עניין בעבודת החקלאות וכעבור כחמש שנים כשסבתא עליזה הייתה בכתה ב' עברה המשפחה לפתח תקווה.
שנות הילדות והנערות עברו על סבתא עליזה ללא אירועים מיוחדים, הוריה עבדו שעות רבות מחוץ לבית, סבתא לנקה כאחות בקופת חולים וסבא רבא וילי עבד במפעל. מגיל צעיר מאד הוטלו על סבתא עליזה, שהייתה בת יחידה, משימות רבות לעזרה בניהול הבית. משימות שהיום כבר לא קיימות, כמו קניית קרח למקרר, שהיה בעצם מעין ארגז קירור ששמו בו גוש קרח גדול, מפני שעדיין לא היו מקררים חשמליים, או לחכות למוכר הנפט שהיה מגיע עד לבית כדי למלא את פח הנפט הביתי. הנפט שימש כחומר להבערת הפתיליות עליהם בישלו לפני שהיו כיריים חשמליים או גז ולהסקת התנורים בחורף. האחריות הרבה שהטילו על סבתי חינכה אותה, לפי דבריה, לעצמאות ואחריות, היא ידעה שסומכים רק עליה ואם היא לא תבצע את התפקידים שלה בבית הדבר יפגע בכולם.
אחרי סיום בי"ס תיכון "ישורון" בפתח תקווה התגייסה סבתא עליזה לצבא, שם שרתה כשנתיים בתפקיד מעניין בלשכת ראש אכ"א. 
אחרי הצבא פנתה ללימודים באוניברסיטת תל אביב בחוג למקרא והיסטוריה של עם ישראל כולל תעודת הוראה במחלקה הפדגוגית ורישיון הוראה ומאז ועד הפרישה המוקדמת עסקה בהוראה.
 
בשנת 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים הכירה את דרור לב שעתיד להיות סבא שלי.
סבא דרור
נולד וגדל בפתח תקווה, היה ילד שלישי מבן ארבעה ילדים לסבתא רבתא תמר וסבא רבא נחום שעלו לארץ כל אחד בנפרד כחלוצים בשנות העשרים של המאה הקודמת. סבא רבא נחום שכולם קראו לו לב הפסיק את לימודי הנדסת מכונות באירופה ועלה ארצה כדי להגשים ולתרום לבניית הארץ. הוא גר בפתח תקווה בבית אחיה של תמר שם הם הכירו ולימים נישאו.
לפני קום המדינה היה נוטר במשטרת היישובים והיה חבר בארגון "ההגנה"- ששימש כזרוע הביטחונית של היישוב היהודי בארץ טרום הקמת המדינה. לאחר קום המדינה היה סבא רבא נחום קבלן בנין ופעל רבות בהתנדבות בתנועת החרות.
סבתא רבתא תמר עבדה עם הגיעה לארץ במשק הפועלות וכחלוצה השתתפה גם בסלילת כביש ברחוב רוטשילד בפתח תקוה. סבתא רבתא תמר גידלה ארבעה ילדים בתנאים הקשים שהיו בארץ בזמן הפרעות של הערבים ובזמן מלחמת השחרור ותקופת הצנע שהיה בארץ, בזמן  שסבא רבא נחום היה מגויס.
 
סבא דרור היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ולאחר סיום לימודיו בתיכון "ברנר" בפתח תקוה יצא יחד עם חבריו לתנועה לגרעין נח"ל. חלק משרותו בנח"ל שרת בקיבוץ נחל עוז שהוא אחד הישובים בעוטף עזה, שם עסקו בפעולות שמירה שוטפת של הצבא ועבדו בחקלאות בענפי הקיבוץ. חלק מזמן השירות עברו אימונים קשים של צנחנים. בזמן השירות בצבא נשלח סבא יחד עם חבריו בגדוד לשמור על שטח שהיה תחת שליטה ירדנית במובלעת הישראלית על הר הצופים שלפי הסכמי שביתת הנשק נשאר בידי ישראל. חלק נוסף משרותו הצבאי בנחל היה בקיבוץ עין גב שם עבד כדייג בכנרת.
 
סבא השתחרר מהצבא בשנת 1965 ומיד לאחר שחרורו החל לעבוד בבנק לאומי. תוך כדי העבודה למד באוניברסיטת בר אילן כלכלה ומנהל עסקים. התקדם לדרגת ניהול, שם עבד במשך ארבעים ושש שנים בתפקידים שונים עד לפרישתו.
במשך השנים שרת סבא במילואים בגדוד צנחנים והשתתף במלחמות הרבות שהיו. במלחמת ששת הימים נלחם סבא בירושלים בגבעת התחמושת והיה בגדוד הצנחנים שהגיעו לכותל המערבי. סבא השתתף גם במלחמת יום כיפור באזור תעלת סואץ וכן במלחמת לבנון הראשונה.
 
במשך השנים נולדו לסבתא וסבא שלושה ילדים רן, אורי שהוא אבי ונטע. שלושת ילדיהם הקימו משפחות וכך הם זכו להיות סבתא וסבא לשבעה נכדים וסבתא לנקה זכתה בשבעה נינים. בהקמת המשפחה ובזכות לגדל נכדים ונינים רואה סבתא לנקה ניצחון על הצורר הגרמני!!
הסיסמה שלפיה פעלה כל חייה וחינכה את סבתא עליזה היא
"לעולם לא להתייאש תמיד להסתכל קדימה בראש מורם ומלא תקווה".
 
סיסמה זו נכונה לכל אחד מאיתנו!!!
 
תשע"ו 2016

מילון

תקופת הצנע
לאחר הקמת המדינה כאשר אלפי עולים הגיעו לארץ היה מחסור גדול הממשלה החליטה להכריז על " צנע" וקבעה קיצוב במזון ובביגוד לכל תושבי הארץ. מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. היו גם הגבלות על כספים שניתן לקחת לחו"ל - אזרח ישראלי שיצא לחופשה באותה תקופה יכול לשאת עמו רק מעט דולרים. בהמשך עלו אף הצעות להגברת המדיניות בדמות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד.

ציטוטים

”לעולם לא להתייאש תמיד להסתכל קדימה בראש מורם ומלא תקווה.“

הקשר הרב דורי