מאגר סיפורי מורשת

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי החלטתי לספר לנכדי על ילדותי ועל מי שאני היום, אזרחית נאמנה לעמה ולמולדתה. על הילדות והכמיהה להתגייס לצבא ולשרת את המדינה.

נולדתי בשנת 1958 בכפר יונה – ישוב קטן הנמצא בדרך בין נתניה לעיר טול-כרם הנמצאת בשטחי הרשות הפלסטינאית ובילדותי הייתה תחת שלטון ירדני.

משחר ילדותי אני זוכרת חיילים וחיילות באוטובוס, בבית הכנסת וכמובן המכולת השכונתית ומטיולים בכפר, תמיד ידעתי שביום מן הימים אתגייס לצבא ואלבש את המדים, מדים בצבע חאקי, תיק גולדה וכמובן כומתה. השנה 1967 חודש יוני זה החודש בו כל תלמידי ישראל מתכוננים לחופש הגדול, לנסיעות למשפחה מי ברכבת ומי באוטובוס, כמובן שהביקור היה למספר ימים וכולנו שמחנו וציפינו לחופש.

בחודש יוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, בזמנו בכפר יונה לא היו רבי קומות ולכן גם לתושבים לא היו מקלטים בבתי המגורים, המקלטים היו ציבוריים. באותו השבוע הגיעו אלינו הביתה אנשי הג"א והחלו לחפור שוחה לא הבנו מדוע, עד שאימא ספרה כי מתכוננים ואם תפרוץ מלחמה נצטרך להיכנס לשוחה היות ואבא לא בבית. כל היום שמענו רחשים אמא ביקשה שלא נסתכל מהתריסים והחלונות לכוון החצר.

מה שנגלה לעינינו בבוקר היה קבוצות של חיילים שישבו בחצר הבית ורכבים, זחל"מים וטנקים חסמו את הכביש לכיוון מזרח, לקראת ערב נלקחנו לבית סבתי שגרה במעלה הרחוב וכאשר החלה המלחמה זוכרת אני את סבא מעיר את כולנו, ירדנו לגינת הבית. היה שם עץ אפרסמון ענק ועץ תאנה מתחת לעצים, פרש סבא מחצלת ועליה שמיכות וביקש מאתנו הילדים לשכב לישון. למחרת כבר עברנו למקלט השכונתי.

בסיום המלחמה הלכנו עם כל מי שנשאר בכפר ועמדנו בצידי הכביש להריע לחיילים ששבו הביתה מהקרב. זה אחר הסיפורים, למרות שבמוחי ישנם סיפורים רבים הרי במלחמות נפלו גם צעירים רבים מבני הכפר. העצב והצער שסובב בכל מקום, המשפחות לבושות השחורים הבכי ושיח היו קשים מאד. חושבת אני שכמו שבפסח אנו מחויבים בקריאת ההגדה "והגדת לבנך ביום ההוא"… ומחויבים לספר ביציאת מצרים, ולכן "אדם אשר לא זוכר את עברו עתידו לוט בערפל" …

הסיפור שרציתי לספר וברצוני לשמר בקרב הדורות הבאים במשפחתנו הוא מנהג שהיה בבית סבתי. בערב ליל הסדר בקריאת ההגדה אנו נוהגים לערוך ולהציג את סיפור יציאת מצריים בארמית. ישנו נוסח שאנו הבוגרים יודעים לקרוא ובמשך השנה דואגים ללמד את האחיינים שנוספו למשפחה. בערב פסח הזה הם יהיו בני ובנות מצווה. הם מצווים לערוך את הסדר בשפה הארמית. יש לציין שבפסח האחרון העלו לפייסבוק את סדר פסח בארמית דבר שריגש אותי מאוד והזכיר לי את ליל הסדר במשפחתנו.

כמובן שלקראת פסח הבא אנחנו נישב עם לירן נכדי ונתחיל לאמן אותו את השפה הארמית כדי שבעוד שנתיים הוא יוכל לקרוא ולנהל את סדר הפסח כהלכתו לפי מנהג הורי. (אין תצלומים מסדר פסח היות ומשפחתנו היא משפחה דתית).

יומן של סבי ממלחמת ששת הימים

סבי נלחם במלחמת ששת הימים

הזוית האישית

רון: היה לי מאוד נחמד לעבוד עם שולה ולהקשיב ולתעד את סיפורה.

שולמית: שמי שולמית קורקוס ילידת 1958 אמא לאושרית, מושיקו וליאם וסבתא ללירן, משי, רומי, אור ולביא. מודה למשפחתי, לילדי ונכדי על מה שהם ומי שהם.