מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ובחרת בחיים !

אסתר והתלמידה תהילה מתעדות
המשפחה המורחבת בהודו
הכאב והקשיים - ההתמודדות והבחירה בחיים

שמי אסתר דוד לבית יוסף חי. נולדתי בא' בחשוון תשי"א (1950) בעיר ארנקלום בחבל ארץ קוצי'ן בדרום הודו.

תמונה 1
בהודו לפני העליה בשנת 1954 – חלקם ממשפחתי המורחבת

עליתי ארצה בשנת 1954 בגיל 4 עם הורי למחנה עולים 'שער העלייה' שבחיפה, ומשם עברנו להתגורר במושב נבטים. למדתי בגן הילדים ובבית הספר במושב עד כיתה ג'.

בשנת 1959 עברתי עם בני משפחתי למושב "כפר יובל' בגליל העליון, המשכתי את לימודיי במושב עד לכיתה ח'. את לימודי התיכון חשבתי להמשיך בביה"ס החקלאי "מקווה ישראל".

בשנת 1964, ואני בת שלוש עשרה וחצי נחתה עלינו מכה נוראה, אימי נפטרה בעודנו ילדים, השאירה שבעה ילדים קטנים שהקטנה ביניהם הייתה בת שנה וחצי בלבד.

היינו שבעה אחים – שלושה בנים וארבע בנות, אחי הבכור, ואני השנייה מבין האחים.

בנסיבות אלו נאלצתי בעל כורחי להפסיק את לימודיי בתיכון כדי לעזור לאבי להמשיך לנהל את הבית והמשק  החקלאי, לול העופות,  והמטעים. בכך מילאתי את תפקיד "האם", גידלתי את אחיי הקטנים בעזרתה של דודתי אסתר ז"ל, אחותו של אבי, כשאני בעצמי עוד ילדה.

בשנת 1975, כשאני בת עשרים וחמש נישאתי ליהושע דוד ועברתי שוב לגור במושב נבטים, שם עבדתי בחקלאות.

תמונה 2
בעלי ואני בחתונה – באפיריון – מנרה

הפיגוע בכפר יובל

שלושה חודשים לאחר נישואי, בעודי כלה טרייה, נחת עלינו אסון קשה וכואב .

בבוקר יום ראשון ו' בתמוז בשנת 1975, חדרו מחבלים לביתו של אבי, יצחק יוסף חי, בכפר יובל שבגבול הלבנון, בשעות הבוקר המוקדמות בעוד בני המשפחה היו במיטות.

בבוקר זה שהו בבית – אחי אברהם, אחי החייל נחמיה (נמי) שהתכונן לחזור לבסיס,  ואחותי שמחה עם בנה התינוק אסף. גיסי יעקב, בעלה של שמחה, יצא מוקדם בבוקר לעבודתו כנהג אגד. יעקב, ששמע על  חדירת המחבלים לכפר, חזר מעבודתו מבלי לדעת לאיזה בית פרצו המחבלים, ולתדהמתו גילה שהיה זה בית אבי, שבו גר יעקב עם אשתו שמחה ובנם התינוק אסף.

תמונה 3
מכתב שכתבה אלי אחותי לפני הפיגוע ןלא הספיקה לשלוח. נמצא אחרי הפיגוע

יעקב עמד בראש הכוח הפורץ לביתו, כדי להציל את בני המשפחה, תוך כדי הפריצה הצליח להרוג שני מחבלים מתוך הארבעה שחדרו  ונהרג בעצמו. בפיגוע נהרגו גיסי יעקב, אחי החייל נמי, שמחה אחותי נפצעה קשה ונפטרה בבית החולים לאחר מספר שעות. אבי יצחק יוסף חי, אחי אברהם  ואסף, תינוק בן תשעה חודשים, נפצעו באורח קשה והיו מאושפזים תקופה ארוכה בביה"ח רמב"ם.

תמונה 4
אני ואסף אחייני, בן 9 חדשים, כשאביו קיבל את עיטור העוז בכנסת

אני ובני משפחתי הנותרים עברנו תקופה קשה מאוד. בעזרתו של בעלי יהושע (ששוחרר מהמילואים עקב האסון) שתמך ועזר לי, בחרתי להמשיך בחיים, ולהקים משפחה משלנו וכך נולדו ארבעת ילדינו – שלושה בנים ובת. לבננו הבכור קראנו שני על שם אחותי שמחה ז"ל, אחי נחמיה ז"ל וגיסי יעקב ז"ל.

תמונה 5
בבר המצווה של בננו הבכור – שני

בשבת ב' באלול תשס"ב (2002) בהיות בעלי בביהכ"נ, לקה בדום לב ונפטר והוא  בן 52 בלבד. לא הספקנו לעכל ולהתאושש ותשע שנים לאחר מכן, בא' בשבט תשע"א (2011) נפטר בני שמיר בגיל שלושים ושלוש, לאחר ששב מעבודתו.

תמונה 6
בבר המצווה של שמיר

העומס הרגשי והכאב האין סופי הלך וגבר ויחד עם זאת גם הפעם בחרתי בחיים.

אחת הדרכים להתאושש ולהמשיך לחיות  הייתה על ידי הכנסת ספר תורה ו'ספר הפטרות' על שם יקירי.

באחת השיחות שהיו לי עם בעלי ז"ל, סיפר לי שנמצאו שגיאות ב'ספר ההפטרות' שנתרם על ידו ועל ידי אחיו ז"ל לזיכרה של אימם והוא רוצה לתקן את הספר. לצערי לא עלה בידו… ונפטר בטרם עת. בני שמיר לקח על עצמו את המשימה וגם הבן לא הספיק, כי נפטר בטרם עת.

רצונם לתקן את 'ספר ההפטרות' הפך לרצוני להגשים את משאלת ליבם.

תודה לאל עלה בידינו להכניס ספר תורה ואת 'ספר ההפטרות' ביום השנה לפטירתו של בני שמיר ז"ל.

תמונה 7
ביתי ציפי ואני, בבית, לפני תהלוכת הכנסת ספר התורה

בחרתי בחיים!   הכנסת ספר התורה ו'ספר ההפטרות' הן בהחלט אחת הדרכים להוכיח זאת לעצמי.

תמונה 8
אלבום הכנסת ספר התורה

עם השנים נישאו שניים מילדיי ויש לי שלושה נכדים מקסימים שנותנים לי כוחות להמשיך את החיים היפים.

מודה אני לקב"ה על הכוחות שנתן לי לעמוד איתנה  עם כל הקשיים  שהיו בדרכי ולהביט קדימה .

הזוית האישית

אסתר – העשיר לי מאד את הסיפורים המשותפים והיה מהנה להיזכר בכל הילדות וקורות החיים מאז העלייה ועד היום בכל מה שעברתי. תודות למורות טובה אליהו ושרה כהן ובכלל לבית הספר לבנות עצמונה שבזכות הפעילות הזו העשירו אותי המון.

תהילה כהן – נהנתי ולמדתי מזה רבות.

מילון

כפר יובל
יובל, מוכר גם בשם כְּפַר יוּבַל הוא מושב באצבע הגליל , הנמצא בין מטולה וקריית שמונה, בסמוך ממזרח לנחל עיון. המושב נקרא על שם יובלי הירדן הסמוכים, ובזיקה לשמה של העיר המקראית אבל בית מעכה, המזוהה בתל הסמוך ליישוב ממערב (תל אבל אל-קמח). המושב שייך למועצה האזורית מבואות החרמון. המושב נוסד בשנת1952 , חלקו על אדמות הכפר הערבי אבל אל-קמח על ידי פליטי ירושלים העתיקה ממוצא כורדי. בתחילת שנות ה-60 נטשו רוב המייסדים את המושב, והמקום אוכלס על ידי עולים מקוצ'ין שבהודו. קרבתו של המושב לגבול עם לבנון הפכה אותו למטרה לפיגועים. ביוני 1975 התרחש הפיגוע בכפר יובל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מודה אני לקב"ה על הכוחות שנתן לי לעמוד איתנה ולהביט קדימה “

הקשר הרב דורי