מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה הראל לבעלי קוראים נחום. יש לנו חמישה ילדים: אהוד, תהילה, עמוס, חגי ושושנה ושלושים נכדים בלי עין הרע.

נולדתי בתימן בעיר צנעא. שם משפחתי היה תורקי, (שזה סיפור בפני עצמו). חצי שנה אחרי הולדתי עלינו ארצה במבצע "מרבד הקסמים". גרנו במעברה על יד המושבה יקנעם מספר שנים, עד שעברנו לביתי קבע שניבנו מהר עבור העולים הרבים שהגיעו באותן שנים. מחלק גדול מהמשפחה המורחבת כגון דודים, דודות גרו אתנו ביקנעם באותה שכונה. דבר זה הקל על הקשיים שחווינו כעולים חדשים. הקשרים היו הדוקים ויום יומיים. באותם ימים הירבנו לשחק בחוץ והזיכרונות שלי מתקופת הילדות הם זיכרונות יפים ומרגשים.

בסביבת יקנעם מקומות יפים במיוחד של הטבע – עמק יזרעאל, הרי הכרמל, ואדי מילק נופים מקסימים. בהם בילינו המון. בעונת הפריחה טיילנו הרבה בטבע ונהנינו מאוד. השם השני של גיל נכדתי הוא מרגלית על שם אמי ז"ל, שסיפור חייה מאוד מיוחד. יש לי שתי נכדות נוספות שנקראו אף הן על שמה. בסביבות שנת 1944 התארגנה קבוצת משפחות שהחליטה לעלות לארץ ישראל מתימן. הם יצאו למסע ברגל (כיוון שלא היו באותה התקופה מכוניות בתימן). בשלב מסוים הם נעצרו על ידי הבריטים שלא אפשרו להם להמשיך לנמל עדן. הם חיכו תקופה מסוימת בתקווה שיאפשרו להם מעבר, אך זה לא קרה והם נאלצו לחזור כלעומת שבאו. במשך הזמן הזה ניגמר להם המזון והם סבלו מרעב וממחלות. אמי איבדה את חמשת ילדיה וגם את בעלה ואחד מאחיה. עד שהגיעה לכפר ושם פגשה את אבי שחיפש אישה, הם התחתנו וכך נולדתי אני.

בגיל חצי שנה עלינו לארץ והגענו למעברה.

אני בילדותי

גדלתי ביקנעם ובבוא הזמן הכרתי את בעלי נחום שעלה לארץ לבדו מאנגליה והגיע לחבר לשבתות כיוון שהיה חיל בודד. התחתנו ועברנו לגור ברמת מגשימים שם הקמנו ברוך ה' משפחה גדולה ושם אנחנו מתגוררים גם כיום.

הזוית האישית

גיל: היה לי כף שנפגשתי עם סבתא, שסבתא סיפרה לי על העבר שלה וזה מאוד עניין אותי.

סבתא דבורה: נהניתי לבא לבית הספר של נכדתי ולהיזכר בעבר שלי.