מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

רבקה על שם סבתא שלי. נולדתי בישראל בעיר את  יפו. גדלתי בשכונה של ערבים ויהודים שחיו בשכנות טובה. בגיל שלוש עברתי לגור בעיר בת ים. בבית היו שלושה חדרים מהמרפסת היינו רואים את הים מתחת לבית היה בית כנסת שבכל יום שישי אבא שלי היה הולך להתפלל.

לאבא קראו אברהם ולאמא דורה. יש לי אח יותר גדול ששמו שמוליק על שם סבא. אמי הייתה תופרת ואבא היה עובד במכס במשרד ממשלתי. הייתי מחכה בקוצר רוח לארוחות שבת אבא היה מכין סלט ירושלמי שזה ירקות קצוצות קצוצות אמא הייתה מכינה בורקס עם ביצה. הייתה לנו מכולת שכונתית שהיא הייתה המכולת היחידה בכל השכונה והיינו כמו משפחה. קנינו בהקפה פעם בחודש היינו משלמים.

זיכרונות ילדות

החברים היו מהכיתה ומהשכונה אנחנו שיחקנו בקלס, 5 אבנים, היו הרבה חולות בסביבה היינו לוקחים עיתונים שמים חול וזה היה כביכול גבינה צהובה ומשחקים במכולת, דוקים.

בשעות הפנאי הייתי קוראת הרבה את הסדרה דנידין הרואה ואינו נראה. שם בית הספר היה נחשונים. למדנו: עברית, חשבון, תורה, מוזיקה, אנגלית. היחסים בין מורים לתלמיד היה יחס של כבוד, המורה היה נכנס לכיתה והיינו מקבלים אותו בעמידה אד שהוא היה אומר לנו לשבת. העונשים: הייתה משמעת חזקה היו נותנים לנו עונשים לכתוב 100 פעמים לא אדבר יותר  בשיעור. תלבושת אחידה הייתה חולצת תכלת וחצאית כחול כהה מי שלא היה בא אם תלבושת היה יושב אצל המנהלת.

זיכרונות משנות העשרים

סגנון המוסיקה ששמעתי בשנות העשרים שלי הוא: "רוק אנד רול" הייתי מעריצה את הזמר אלביס פרסלי נהגנו לערוך מסיבות וימי הולדת בבתים ולרקוד ריקודים סלוניים, ריקודים בזוגות היה בבית של ההורים פטיפון והייתי אוספת תקליטים במיוחד של אלביס פרסלי ועל היום הייתי שומעת. היינו הולכים לבתי קולנוע. הייתה טלוויזיה אחת, וערוץ אחד, היה לנו בבית טרנזיסטור והיינו שומעים שירים וסיפורים למעשה היינו צמודים אליו כי זה היה בעצם אמצעי התקשורת היחידים.

גלגולו של חפץ

החפץ  עליו בחרתי לספר הוא המוטים של שבת ארץ ייצור: ישראל   שנה: 1980 החומרים שמהם עשוי החפץ: ברזל. בבעלות מי נמצא החפץ כיום: רבקה ברבי. האם ידוע לכם איך ובאילו נסיבות הגיע החפץ לידי המשפחה? החפץ היה אצל אמא שלי דורה מזרחי וכשאמי נפטרה עבר החפץ עלי. האם החפץ מצויר בצורה מיוחדת? החפץ מעוצב בצבע כסף מיוחד ובעל פיתוחים מעוגלים ומאוטר וחרוט. האם יש משמעות לחפץ? לחפץ יש משמעות קרובה ללבי אמי ילידת בולגריה וכידוע הבולגרים ידועים כלא שומרי דת אבל אמי הייתה לה אמונה חזקה בדת ובבורא עולם כל יום שישי הייתי מצטרפת אליה להדלקת נרות. והיום כשאני נשיאה עם ארבעה ילדים ממשיכה להדליק בפמוטים האלו נרות שבת ומשרישה את האמונה החזקה שלה לילדי.

אהבה ומשפחה

אני הכרתי את בעלי במועדון ריקודים זאת הייתה אהבה ממבט ראשון בעלי היה ביישן מטבעו ואני זאת שהזמנתי אותו לרקוד. לא הייתה פתיחות בין הורים לילדים, לא היה אפשרות לדבר עם ההורים על כל נושא בגלל שפעם הייתה  בושה, ההורים לא היו מעורבים בחיינו גדלנו כעצמאים, לרוב היינו הולכים לים זה היה למשפחתנו בילוי העיקרי.

עלייה תקומה והתיישבות

אני נולדתי בארץ ובעלי נולד בטוניס, הוא עלה לארץ בשנת: 1956,הם הגיעו לארץ באנייה לעיר קיסריה השפה הייתה קשה להם, הם דיברו ערבית גרו באוהל חמי וחמתי עלו לארץ יחד עם 7 ילדים  קטנים ההתאקלמות הייתה קשה, חמותי (בת שבע ברבי) דאגה לכך שיעברו מהר מאוד משום שפחדה שילדיה יטבעו בים של קיסריה בגלל שהאוהלים שלהם היו צמודים לים.

חמי (יוסף ברבי) הגיע לארץ עם הרבה כסף לכן היה לו קל יותר להתאקלם, הוא קנה בית קטן וחנות מכולת ביפו,  עבד מהבוקר עד הערב בכדי לפרנס את משפחתו, לפני 21 שנה חמי נפטר והמכולת הועברה לבעלי אדגר ברבי, ועד היום המכולת קיימת כבר 60 שנה ביפו בבעלות בעלי אדגר ברבי.

מילים של פעם

טיירה: עפיפון

אסימון: מטבע שבעזרתו מדברים בטלפון ציבורי

הליקופטר: מסוק

לירה: כסף

טרנזיסטור: רדיו קטן

תקליט: דיסק

פריג'ידר: מקרר

ווקמן: מכשיר לשמיעת מוזיקה

משפט שעובר מדור לדור:

"אין חכם כבעל ניסיון"

הזוית האישית

חוויתי שעברתי במהלך: "הקשר הרב דורי" היא: נהניתי עם סבתי, והתקרבתי אליה אפילו עוד יותר ממה שהיינו.