מאגר סיפורי מורשת

 נולדתי בשנת 1935 בעיר בלאז' ברומניה. בעיר הייתה רוח ציונית. בקונגרס הציוני הראשון בבאזל היה נציג מבלאז' בשם  dr.ronay.dr. ronay התכתב עם הרצל וכל המכתבים היו בעיר בלאז' אצל משפחת הייזיקוביץ' עד 1950.בשנה זו השלטון הקומוניסטי סגר את כל הארגונים הציונים והיינו חייבים להשמיד את הספרייה של התנועה "דרור הבונים".התנועה הציונית "דרור הבונים" הייתה קיימת בכל רומניה ובעיר בלאז'. הייתה זו תנועת נוער יחידה והיו בה 20 נערים ונערות. "דרור הבונים" היה זרוע של הארגון הציוני ה"שומר" ובארץ הם התאחדו ויצרו ביחד את המפא"י. יצאתי למושבה ב"הצג" והבטחתי לאבא שאני אתפלל עם התפילין יום יום ועבור זה קיבלתי דמי כיס.חזרתי הביתה ואבא שאל אותי: "התפללת?" ועניתי: "כן." אבי שאל: "הספיקו לך דמי הכיס?"ועניתי: "לא כל כך."הוא ביקש ממני להוציא את התפילין מן התיק.על יד התפילין היה מעטפה עם הרבה כסף. הוא ענה לי: "אם היית מתפלל לא היה חסר לך כסף."בתור עונש בשבת אחרי הצהריים נאסר עלי לשחק כדור רגל עם ילדי "דרור הבונים". בחופשת הקיץ היינו במחנה קיץ על יד העיר "הצג" ועל יד המחנה שלנו היה מחנה קיץ של "בני עקיבא" כל יום היו תחרויות ספורט בין שתי המחנות ובכל מחנה היה דגל של התנועות.אחד מהתפקידים שלנו היה לשמור על הדגל. יום אחד, לפני היום האחרון של המחנה הצלחנו לגנוב את הדגל של "בני עקיבא". בזמן המלחמה שיחקנו בשחמט, במורס שיחקנו במקום גדול ויפה של פנטסקו (השתמשו בו בחייל הים) בשביל לשחק בזה היה צריך שני דגלים.חוץ מהמשחקים עבדנו בחקלאות: גידלנו בצלים, מלפפונים, פלפלים ירוקים, עגבניות, תפוח אדמה ובעונת האביב גידלנו תותים. חלק מן הזמן שלנו השקענו בבניית בתי עץ, אני גידלתי תולעי משי (על מנת לגדל אותם נדרש לטפס על עץ התות כדי להוריד עלי תות לתולעים). את ההתכתבות בין הרצל ודוקטור רונאי החבאנו בגג בית הכנסת עם כל ספרי הקודש שלא היו בשימוש.באביב 1944, כאשר ההונגרים לקחו את היהודים לגטו כדי להעביר אותם למחנות השמדה, האיכרים מן הכפר (אמי נולדה בכפר הזה) פרצו לביתה של דודתי, גנבו את כל הדברים היקרים מהבית ואת ספרי הקודש הוציאו לחצר ושרפו אותם במדורה (כי הנוצרים לא אהבו את הדת היהודית).ב-1945 מצאנו את הספרים השרופים, ארזנו את כל השאריות מהמדורה והעברנו את השאריות לגג בית הכנסת בעירנו בלאז' (מנהג זה היה קיים, וקיים גם היום בחו"ל).ב-1945 החבאנו באותו הגג אני ואבי הרבה ספרי קודש שרופים וקרועים שהיו שייכים לספרייה של סבי שהאיכרים מן הכפר לקחו, מיד כשמשפחתי נשלחה אל גטו הנמצא בעיר אודורחי שבהונגריה (אזור טרנסילבניה).  לסבי שהיה רב היו 4 בנות, הוא למד בכל יום תורה כמה שעות ואחר כך היה קורא את ספרים מהספרות הקלאסית בשפה ההונגרית שגם הבנות קראו אותם.את כל הספרים מהספרייה הקלאסית האיכרים לקחו, ולא מצאנו אפילו ספר אחד.מכל המשפחה של אמי (16 נפשות) דוד אחד חזר מן השואה. אני זוכר עד היום חלק מן המשפחה.התפילין עבר את כל הגיהינום (השואה). אני קיבלתי אותו מהדוד בגיל 10 ואני משתמש בו עד היום.לפי בקשתה של בתי, התפילין יעברו לנכדי בגיל הבר מצווה. דודי קיבל את התפילין ב1936 כשהוא התחתן עם אחות של אמי.בזמן השואה אני ומשפחתי היינו ברומניה ומצבנו הכלכלי היה לא טוב וקיבלנו כל הזמן עזרה ממשפחתי שגרה בהונגריה.בשנת 1940 חלק מרומניה עברה להונגריה יחד עם כל הקרובים של אמא ולא יכולנו לעבור איתם כי נולדה אחותי. בחג הקריסמס בשנת 1943 היינו מוכנים לעבור להונגריה אבל אחותי חלתה.באביב 1944 כל המשפחה נספתה בשואה. אחותי לאה הצילה פעמיים את משפחתנו.בגלל הצער והכאב שהעם היהודי עבר, דודי הקים משפחה חדשה עם נוצרייה ועזב את היהדות והאמונה באלוהים. בגלל אירוע זה דודי לא רצה את התפילין האלה אז אני קיבלתי אותם ואני שומר עליהם עד היום. תפילין זה עבר במשך השנים בדיקות וצביעה. בשנת 1985 בתי ורד הייתה חברה בארגון "הציוני לנוער" והבטחתי לה לנסוע לרומניה לעלות על גג בית הכנסת (שהיו בו המכתבים) ולחפש את המכתבים. בארץ יצרנו קשר עם הספרייה של מגדלי הרצל ועם משרד החוץ שבמידה שאני אגיע למכתבים אני אמסור אותם לשגרירות של מדינת ישראל ברומניה (הנמצאת בבוקרשט) והם יעבירו אותם ארצה. נסעתי עם אחותי לאה ז"ל לבלאז' ולצערנו בית הכנסת נהרס ולא מצאנו כלום לא מכתבים ולא ספרים.כשעלינו לארץ נודע לנו שהמשפחה של סבי קנו ב-1902 אדמות בפלשתינה של אז, שהיום זה עיר צור שלום בקריית ביאליק.