מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה נולדה בגרמניה, בעיר טרכטנברג. זהו אזור כפרי, על גבול פולין. כמה שנים אחרי שנולדה, אמא שלה מתה. אביה, רופא במקצועו, גידל אותה ואת אחיה הקטן יוכים. הוא היה הרופא היחיד באזור והיה איש מאוד מכובד.

 

כשחנה הייתה בערך בת 13 התחתן אביה שוב, עם העוזרת שלו, שהייתה גרמנייה נוצרייה, ונולדה להם ילדה בשם אווה, שהיא אחותה למחצה של חנה. כשהיטלר עלה לשלטון, המצב בגרמניה התחיל להתדרדר. התחילו להתנכל ליהודים עם כל מיני חוקים. למשל, היא לא יכלה ללכת בערב בחוץ והיא גם לא יכלה לשחק במקומות מסוימים, אבל הכי גרוע היה שהחברים הגרמניים שלה נפרדו ממנה כי הם התחילו לשנוא אותה וגם אסרו עליה לשיר במקהלת בית הספר שלה, שזה היה החלום שלה. 

 

סבתא חנה ואחיה יוכים החליטו שזה לא המקום להמשיך לחיות בו. אבא שלהם לא רצה לעזוב את ביתו הגדול ואת עבודתו ומשפחתו השנייה. סבתא חנה ואחיה הקטן יוכים עלו לארץ לבד, ללא הורים במסגרת עליית הנוער. ארגון עליית הנוער בראשות הנרייטה סאלד נועד להכשיר נערים ונערות שעלו לארץ ישראל ללא הוריהם, לעבודת כפיים, כדי שיוכלו להסתדר ולעבוד בארץ.

 

סבתא חנה נסעה לבד למשרדי עליית הנוער בברלין כדי להירשם. היא נסעה עם אחיה ברכבת מגרמניה לאיטליה, שם עברו הכשרה בחווה חקלאית. סבתא חנה למדה לחלוב פרות, לגדל ירקות ופירות ועוד דברים שיכשירו אותה לעבודה בארץ ישראל. שם הכירה את חברתה הטובה רות, שמאז ועד יום מותה לא נפרדו. כעבור כשנה, הם שטו באונייה כשסבתא חנה היתה בת  15 בלבד.

 

חמש שנים בערך לאחר שסבתא עזבה את גרמניה התחילה השואה. המסע באונייה נמשך כשבועיים וכשהאונייה הגיעה לישראל סבתא חנה נשלחה לגור בקיבוץ גבת, ואחיה יוכים נשלח לפנימייה. בקיבוץ גבת עבדה ברפת ובמטעים. היא גרה עם חברתה הטובה רות. כעבור כשנתיים של עבודה קשה, סבתא חנה החליטה לעבור לגור בתל אביב. שם החלה לעבוד כמזכירה ומתורגמנית. ארבע שנים אחרי שחנה עלתה לישראל, גם אביה עלה לארץ וכך ניצל מזוועות השואה.