מאגר סיפורי מורשת

שמי זרארד בן אבו נולדתי בצפון מרוקו באזור הספרדי בעיר שנקראת ALCAZAR – אלקזאר.

סיימתי את לימודי העיוניים והלכתי ללמוד בבית ספר מקצועי אורט בקזבלנקה.

בתקופת לימודי התגייסתי למחתרת היהודית בעיר, ועם סיום לימודי הייתי פעיל מאוד ב"מסגרת", שם התנועה הציונית שאליה השתייכתי. תפקידה של המסגרת היה להעלות כל יהודי באשר הוא, לארץ ישראל. מאחר שבתקופה זאת [שנות ה-60] היה אסור ליהודי מרוקו לעזוב את המדינה.

בתקופה זאת הצלחנו להעלות לארץ הרבה משפחות יהודיות ממרוקו.

תפקידי היה לפקוד את הבתים של המשפחות שמעוניינות לעלות לארץ ולרשום אותם ולהסביר להם את תהליך היציאה. מאחר שהם משתמשים בדרכונים מזויפים עליהם לדעת כל פרט ופרט. היציאה של המשפחות התבצעה בשתי דרכים עיקריות, הדרך הראשונה הייתה של גברים וילדים בוגרים נוסעים בדרך אחת, ונשים וילדים נוסעים בדרך אחרת.

כל זה כדי למנוע שאלות מצד השוטרים בשדה התעופה.

בשלהי קיץ 1962 מפקד השטח שלי מבקש ממני לבצע מבצע תוך שעתיים בלבד, מאחר שהזמן היה קריטי. מדובר בילדה בת 15 שנים בלבד והיה צורך להציל אותה משכן ערבי, שכן זה היה מפקד תחנת משטרת העיר קזבלנקה. האיש הזה רצה להתחתן עם הילדה היהודייה בכל מחיר.

ההורים סגרו אותה בבית במשך חצי שנה והיה צורך דחוף להוציא את הילדה מהבית ולהציל אותה בכל מחיר ובכל דרך אפשרית.

ההורים חיפשו כל דרך לעזרה, המקרה הגיע למסגרת, ואז פעלנו בכל האמצעים הנמצאים בידנו. השכן [השוטר הערבי]  שם שומר בפתח הבניין כדי למנוע מהילדה לצאת, אם במקרה הילדה הייתה יוצאת תפקידו היה לחטוף אותה.

הגעתי לבית של הילדה ופעלתי במהירות,  התחפשתי לאישה והילדה התחפשה לגבר. יצאנו מחובקים מהבניין והשומר לא הבחין בנו כלל. בצורה זו הצלחתי להבריח את הילדה מהצורר הערבי. באותו יום הילדה הייתה מחוץ לגבולות מרוקו. זה מבצע שלא אשכח אותו כל ימי.

בשנת  1962 עליתי לארץ למדתי באולפן בקיבוץ נחשולים לאחר מכן התיישבתי בדימונה. שירתי בחיל האוויר והתחתנתי. כיום אני נשוי, נולדו לנו ארבע בנות ו- 12 נכדים ונין אחד. אני גר באשדוד.

הזוית האישית

נהניתי להגיע בכל יום ראשון לפגוש את נכדתי לספר לה אודותיי ובנוסף שמעתי ממנה חוויות מבית הספר.