מאגר סיפורי מורשת

ילדות

נולדתי למשפחת חזון בשנת 1954, בבית החולים קפלן ברחובות, לאבא יוסף ז"ל שהיה שוטר במשטרת ישראל ולאמא (אבלין) רות ז"ל עקרת בית. הנני הילדה השנייה מבין 4 אחים (נאווה, סימון ורענן). גרנו ברמלה משנת 1953 עד לפני שנתיים.

למדתי בבית הספר היסודי "מענית" שם למדו גם ילדיי ובתיכון "רמלה לוד", אחד מבתי הספר הטובים באזור המרכז גם שם למדו שניים מילדיי. בשנת 2002 נערכה פגישת מחזור של בית הספר התיכון "רמלה-לוד".

שירות צבאי והקמת משפחה

בשנת 1972 התגייסתי לצבא ושירתי כקצינת קישור בפיקוד העורף.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. במסגרת תפקידי גייסתי כ – 600 מילואימניקים, ובמהלך המלחמה ביקרתי את חיילי ודאגתי להעביר חבילות ומכתבים. מיחידת המילואים נהרגו 4 חיילים, ונאלצתי יחד עם קצינת הנפגעים להודיע למשפחות החללים. במלחמה זו הגיעו אוטובוסים על מנת לקחת את המגויסים ומבין הנהגים היה בעלי אליעזר.

לאחר כשנה וחצי נישאנו ונולדו לנו 4 ילדים (דברת, מאור, אסף ואלדר).

בשנת 1988 התחלתי ללמד בבית הספר "בן צבי" ברמלה, כמחנכת לכיתות ה'-ו' וקבלתי את תפקיד רכזת טיולים בית ספרית.

התנדבות בענף הכדורסל

בשנת 1993 התנדבתי לקהילה במסגרת כדורסל נשים. הוקמה שם עמותה בשם "העמותה לקדום כדורסל נשים אליצור רמלה". תפקידי בעמותה: עד שנת 2000 כגזברית העמותה ומ-2001 יו"ר  הקבוצה. בליתי שעות רבות עם הבנות לפני משחק ואחרי. היו לנו שיחות נפש ועזרתי היכן שהיו קשיים. הרווח של משפחתי היה שילדיי למדו אנגלית מהשחקניות שהבאנו מחו"ל.

אליצור רמלה הצטרפה לליגת העל בעונת 1992-1993. כבר באותה עונה דורגה בצמרת והפסידה בגמר הגביע לאליצור חולון. הזכייה הראשונה באליפות הייתה בסוף עונת 1995-1996 כאשר שחקניותיה הבולטות היו אורלי גרוסמן ולימור מזרחי שכיכבו גם בנבחרת ישראל.

רמלה זכתה בתואר על חשבונה של אליצור חולון שזכתה ב-19 האליפויות שלפני כן.

החל מאותה עונה היא הפכה לאחת הקבוצות הדומיננטיות בליגה. עד 1998 הייתה לה יריבות ספורטיבית עם אליצור חולון, אך החל משנת  1999 חל שינוי והיריבות הבולטת  היתה מול קבוצת אלקטרה רמת השרון. בשנת 2007 ו-2008 גברה רמלה על רמת השרון בגמר גביע המדינה. בשנת 2002-2003 זכתה אליצור רמלה בדאבל.

תשע"ח

הזוית האישית

סבתא ואני עבדנו יחד ועברנו חוויה כיפית. יש דברים שלא ידעתי על סבתא וגיליתי דברים חדשים עליה, כמו ההתנדבות שלה לקהילה. לסבתא תמיד היה ויהיה את ערך הנתינה לנו הנכדים אבל לא ידעתי שגם הקהילה זכתה בנתינה שלה שהוא ללא תמורה. עכשיו אני מבין את המשפט שלה כשאמרה ש"תמיד טוב לתת כי יש לך זכות ויכולת ולעולם אל תחכה לתמורה כי הכי חשוב זה הסיפוק והערכה מהאחר". איזה מזל שיש לי סבתא כזו מיוחדת.