מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התנדבות ועשייה כדרך חיים – סיפורה של מנוחה

בתי הבכורה שגית ומשפחתה
קרין ובעלה
מעברים בין מסגרות שונות בשילוב עשייה, יצירה ותרומה לחברה, ערכים המלווים אותי.

אני לסר מנוחה לבית הורמן, בת בחורה לניצולי שואה, נולדתי בגרמניה שלאחר המלחמה.
בגיל שנתיים עלינו ארצה להרצליה, עיר בה גידלתי את ילדיי ואני עדיין גרה בה. בגיל 17 יצאתי עם גרעין מתנועת בנק"י לקיבוץ יד-חנה בגבול ירדן.
 
בצבא, במחנה 80, עברתי קורס כמדריכת ריקודי עם ועמים, בקיבוץ היו בעיקר ניצולי שואה מהונגריה, בבקרים עבדתי בפלחה, בשדות, מטעי בננות, אבטיחים ומלונים. אחר הצהרים עבדתי בבתי ילדים אשר ההורים באו לקחת אותם לשעות אחר הצהרים ולארוחת ערב משותפת. בלילות הייתי שומרת על בתי המשק והילדים מפני חדירות של הצבא הירדני, עם האוכלוסייה הירדנית שעבדו בשדות היו לנו קשרים של שלום וסימפתיה. בלילות היו מסתננים וגנבים שהיו מגיעים מכל מיני מקומות. הינו ישוב ספר.
 
קוריוז: הילדים הקטנים שכחו את שמי מנוחה, הסברתי להם כפי ששרים ביום שישי: "שבת שלום שבת מנוחה" ואז מספר ילדים בגן קראו לי שבת. בבקרים מידי פעם, אחרי 8 שעות שמירה בלילה, הייתי ישנה ארבע שעות ואז מצטרפת לחדר הכביסה והתפירה ששם עבדו הסבתות ניצולות השואה של הקיבוץ.
 
זה היה די נדיר שיש 3 דורות המשך. אני אהבתי לעזור להן, לדבר איתן בגרמנית והן חלקן דיברו יידיש והונגרית וכך למדתי קצת הונגרית. שלוש פעמים בשבוע היה מגיעה האוטו האדום מביא דואר ומביא חלב מהרפת של הקיבוץ השכן בחן ולחם מהמאפייה של בחן. אני הייתי ממתינה למשלוח בחדר האוכל. בשעה 15:00 מעבירים את החלב מהכד הגדול לסיר ענק, מרתיחים ואת הקרום נהגו לאכול עם לחם טרי וריבה.
 
בתקופה זו הייתי כותבת שירים. עם חברתי לחדר נסענו מדי פעם לראות סרטים בנתניה. פעם בשבוע הביאו סרט לקיבוץ כמו כן, היה לנו ערב ריקודים וערב שירים בימי שישי בערב.
אחרי הצבא חזרתי לבית הורי, למדתי ארכיטקטורה ועיצוב פנים, בתום לימודי, נישאתי לשמעון ועברנו לגור בעפולה שבעמק יזרעאל. עבדתי בבית חולים העמק בעפולה עד שילדתי את בתי הבכורה שגית. לאחר שנה ילדתי את בני דביר. גידלתי את ילדי, לא חזרתי לעבוד.
 
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור בתקופה זאת עברתי לבית הורי בהרצליה עם 2 ילדי כי שמעון גויס למלחמה ביום הראשון. בהמשך המלחמה שמעון נפצע וכך נשארנו 8 חודשים בהרצליה עד החלמתו. בשנת 1974 עזבנו את עפולה ועברנו דירה להרצליה בבית יולדות בכפר סבא בתנו הקטנה קרין.
 
בתי הבכורה שגית מורה לערבית בתיכון בתל-אביב, יש לה שלושה ילדים בתה הבכורה בת ה-17 זאת הנכדה הבכורה שלי, לומדת בתיכון חדש בהרצליה מגמת משחק. אחיה תאומים בני ה -12 לומדים בבית ספר אלון ובעלה רואה חשבון. בני האמצעי דביר, אגרונום וחקלאי למד באוניברסיטת בן-גוריון גר ברחובות נשוי ויש לו 2 בנים בני 12 ו- 7 אשתו עובדת כמעצבת נוי. בתי הצעירה קרין גרה בכרכור, יש לה שני בנים בני 15 ו- 10 היא עקרת בית. לבעלה יש עסק למצלמות נסתרות בארץ ובעולם. יש לי שבעה נכדים ששה בנים ובת אחת.
אני מנוחה כבת לניצולי שואה, ששמעה את סיפורי הורי והסובבים אותם ששרדו את השואה, הבנתי מילדותי שברצוני להיות אחות. זאת דמות הכי חיובית בחיי, כמלאך הנותן ועוזר לטובת אנשים. בבגרותי פניתי לכיוון קצת שונה מסיבות שונות ופניתי לסיעוד ועזרה לזולת בעיקר למבוגרים. היות וגדלתי כילדה שלא ידעה מה זה סבא וסבתא ולמי שהיה סבים, תמיד הייתי סביבם בעניי דמויות חשובות שהיה להן זמן לנכדים בעיקר הסבתות שחיבקו תפרו וסרגו לנכדים והכינו עוגות כמו לפני המלחמה תמיד דמיינתי שהם הסבתות שלי, ואימצתי אותם ללבי בעיניי רוחי בילדותי ובבגרותי הם היו חלק מחיי וגם כך הגעתי לעבודתי ברווחה למדור הקשיש וגם בהתנדבויות.

מילון

בנק"י
ברית נוער קומוניסטי ישראלי- בראשותו של משה סנה, בני נוער שמתאגדים על פי אזורים על פי האדאולוגיה.

ציטוטים

”"שלום שלום ואין שלום" - הגיע הזמן שיהיה דו קיום ושלום אמיתי.“

הקשר הרב דורי