מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים אילנה והיא נולדה בבולגריה בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השניה.

תקופת מלחמת העולם השנייה הייתה מכוננת וגורלית בתולדותיה של יהדות בולגריה, ובמהלכה נרדפו בני הקהילה, וניצלו מגירוש אל מחנות ההשמדה, שעות ספורות לפני שיצא לפועל. התחיקה האנטי-יהודית אשר פגעה בכל היבטי חייה של יהדות בולגריה, הובילה לחיזוק הזיקה הלאומית ציונית והגברת המוטיבציה לעלייה לישראל (ויקיפדיה)

סבתא עלתה לארץ עם אמה ואחיה סמי וסבתא. בינואר 1949 לאחר מלחמת העצמאות, כשהייתה בת שנתיים וחצי.

אביה נפטר בבולגריה לפני העלייה. כשהם הגיעו לארץ הם גרו במחנה עולים בפרדס חנה, ואחרי כחצי שנה עברו לרמלה, היום היא גרה ברמת השרון.

החלטתי לראיין את סבתא שלי על חפץ משמעותי בשבילה

סבתא שלי בחרה כחפץ משמעותי, תליון המלווה אותה לכל אורך חייה. תליון שעשוי זהב, ועוצב על ידי הוריה אחר לידתה. התליון נוצר בבולגריה.

חרוטים על התליון ראשי התיבות של שמה L.K ׁׂLeontina Kohen . בתוך התליון היא הניחה שתי תמונות קטנות של בנותיה.

לחפץ יש ערך רגשי לסבתא שלי, התליון  מחבר אותה לעבר, להוריה, מכיוון שהם הכינו לה אותו, ובעיקר לאביה שנפטר, כשהייתה בת שנה וחצי.  הוא גם מחבר אותה לעתיד, לבנותיה, מכיוון שבתוך התליון היא הניחה תמונות שלהן.

החפץ קיים כבר שלושה דורות, והיום במרבית הזמן הוא נמצא בכספת שיש בביתה. סבתא מתכוונת להעביר את התליון לאחת מבנותיה, ומהן לנכדיה.

התליון שסבתא קבלה מהוריה

הזווית האישית

 יהונתן: היה מעניין לשמוע את הסיפור של סבתא על התליון, למרות שסבתא באה אלינו פעם בשבוע, באופן קבוע, זו הפעם הראשונה ששמעתי את הסיפור הזה.