מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה ססי לבית סרבגילי, נולדתי בארביל שבעיראק. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

כשעלינו ארצה מעיראק בשנת 1951 נשלחנו מיד לשער העלייה, יישבו אותנו באוהלים. לאחר שני חודשים נשלחנו לגבעת ברנר, שם חיינו גם באוהלים. לאבא שלי היה קשה להתאקלם, היה גשם זלעפות, אותו חורף היה קשה במיוחד והאוהלים התהפכו עלינו. אימא שלי לא איבדה עשתונות: היא ראתה צריף נטוש ורצה לקחה אותנו. היא רצה ואז פרצה את הדלת ולקחה את הציוד שלנו לצריף, אז אבא שלי חשש וברח. באותה עת אימא שלי הייתה בהריון והיינו חמישה ילדים. אני חליתי בשפעת. לקחו אותי לבית תינוקות ואבא שלי שמר עלי מכל משמר, בגלל שהופצה שמועה שחוטפים ילדים ומוסרים אותם לאימוץ (שזה היה נכון). אבא שלי לקח אותי בחזרה הביתה. התנאים היו קשים ואבא שלי חלה, ולכן לא עבד והרשויות דאגו לנו.

סבתא במהלך ההתיישבות

לאחר מכן העבירו אותנו לקריית עקרון. נולדה לאמי עוד תינוקת בשנת 1951, בחודש השמיני. סבא שלי פתח חנות ירקות וקטניות כך שהוא פרנס אותנו, אז התחלנו להסתגל למצב. כך גדלנו, המשפחה המשיכה להתרחב ואימא שלי ילדה ילד שביעי. למרות כל הצפיפות חיינו חיים מאושרים: לא הייתה לנו טכנולוגיה שיש כיום, כילדים ירדנו למטה לשכונה והמצאנו משחקי חברה, לדוגמא – חמש אבנים.

אבי שוב חלה ולא היה יכול לפרנס את המשפחה. אחרי שעות הבית הספר, אני ואחי יצאנו לעבוד במושב בקטיף ירקות על מנת להשלים את הכנסת המשפחה. למרות המעמסה הכלכלית, לי ולאחי היו חיים מאושרים והגענו להישגים בלימודים, ברוך ה'.

הזוית האישית

סבתא שושנה והנכד עפרי: היה לנו כיף גדול לעשות יחד את התכנית.

סבתא שושנה והנכד עפרי