התחנות שבדרך – סבא אל"מ צביקה לוין מספר לליהי
המקרר היה ארגז קרח
זה התחיל בשני הורים…
נולדתי ברחובות בתאריך 10.10.1943 לאלישבע לבית שטיין וליוסף לוין שעלו לארץ לבדם, הִגיעו לנמל חיפה במקרה באותו יום – 8.8.1935, ונישאו זה לזו בתאריך 11.11.1941. בני משפחתם, שנשארו ברומניה ובליטא, רובם ככולם נספו בשואה.
1940 יוסף ואלישבע בכיכר דיזנגוף בתל אביב
במלחמת השחרור, בעוד אבי משרת בצה"ל, גרנו בחדר שכור בבית דירות בתל אביב. בהפצצה מצרית על תל אביב, נפגע הבניין שגרנו בו מפצצה ישירה ורסיס ענק חלף מעל ראשי בין סורגי מיטת התינוק שלי וחדר לקיר מול מיטתי. כל שהיה בבית נהרס ועברנו לגור בחדר מדרגות בבית השוטרים ברחוב סוקולוב בתל אביב. היה זה בניין דירות בצבע ירוק שגרו בו משפחות שוטרים. חבר של אבי מליטא, קצין משטרה, התגורר שם עם משפחתו וכך זכינו לקורת גג זמנית עם מיטה ווילון עד לאחר המלחמה.
בגמר מלחמת השחרור הגיעו לארץ שלושת הדודים שלי, שני אחים ואחות של אמי שהם הניצולים היחידים מכל משפחתה הגדולה. ממשפחת אבי נותרה בחיים רק דודתו שהיגרה ב 1930 עם בעלה ושלושת ילדיהם לארגנטינה, ורק לפני מספר חודשים הצלחנו לאתר את בני משפחתה ולחדש את הקשר שנותק לפני 65 שנה.
השכונה שלי – שכונת רמת החייל שכונת רמת החייל של היום מזוהה עם מתחם חברות ההייטק, בית חולים אסותא, מבני מסחר ומשרדים מודרניים ואזור בילויים שוקק חיים הכולל פאבים, בתי קפה ומסעדות. המתחם החדש נבנה במקום מפעלי תעשייה שאכלסו בעבר את אזור התעשייה, בהם נהגתי לעבוד כנער בחופשות הקיץ. גם שכונת המגורים רמת החייל מחליפה פנים ועל יסודות השכונה הוותיקה שגדלתי הולכות ומוקמות ווילות מפוארות.
שכונת רמת החייל של אז, נוסדה ב 1949 לאחר מלחמת השחרור עבור חיילים משוחררים. בקיץ 1950 לקראת לידת אחותי עברנו להתגורר בשכונה. הבית שזכינו בהגרלה, חדר וחצי עם מטבחון, עמד על מגרש חולי גבוה ללא חשמל, ללא טלפון, ללא כביש וללא מדרכה.
1951 – אחותי ואני בחזית הבית שלנו
בערב הארנו את הבית הקטן בעזרת עששית נפט. אמי בישלה על גבי פתילייה ואת הנפט קנינו מעגלון שעבר בשכונה עם מכלית נפט קטנה רתומה לסוס, מצלצל בפעמון וקורא בקול: נפט! נפט!
המקרר היה ארגז קרח וכל יום קנינו רבע או חצי בלוק קרח ממוכר הקרח שעבר עם עגלתו. מים חמים למקלחת חיממנו באמצעות גזרי עץ שהונחו מתחת לדוד המים ואת הכביסה אמא 'הרתיחה' על הפרימוס. חלב קנינו מהחלבן שעבר כל בוקר עם חמור ועגלה נושאת כדי חלב. מהכד הגדול החלבן מזג חלב לכד מדידה וממנו מזג לכלי של עקרת הבית. גם כשעברו למכור חלב בבקבוקי זכוכית המשיך החלבן לעבור בוקר בוקר בין השכנים ולמכור בקבוקי חלב טרי.
מוצרי מזון בסיסיים קנינו בצרכנייה. הצרכנייה בשכונה הייתה ממוקמת במבנה של בית מגורים ללא קירות מבפנים וכללה שני 'אולמות' אחד לצורכי מכולת ואילו השני לממכר בשר ודגים. המצרכים בצרכניה היו בסיסיים כמו: לחם אחיד, לֶבֶּנִיָה בגביעי זכוכית, גבינה לבנה עטופה בנייר.
בשלב מאוחר יותר השכונה חוברה לחשמל, נסללו כבישים ונבנו מדרכות. בית קולנוע עדיין לא היה ובוודאי שלא היו טלוויזיות או מחשבים, אבל אחד התושבים מיקם בחצר האחורית ספסלים, בנה מסך, הביא מסרטה והקרין סרטים לתושבי השכונה. כמובן שגבה דמי כניסה מכל אחד ואף פתח קיוסק במקום לממכר גזוז וממתקים. בשכונה כינו אותו קַרְפּוּס, אבטיח בלדינו, כי היה מאד שמן. הסרטים היו בשחור לבן והתרגום, שהוקרן בצד בנפרד, לרוב לא תאם לסרט שכן מי שסובב את התרגום לא הבין את שפת הסרט.
בית הספר ושעות הפנאיבכיתה א' למדתי בתל אביב בבי"ס בית חינוך לילדי עובדים בצפון ובכיתה ב' כבר למדתי בשכונה בבית מגורים שהוסב לכיתה. הואיל ולא היה בשלב זה בית ספר בשכונה, עברתי לבד, בכיתה ג', ללמוד בביה"ס בשכון דן, חוויה מאד לא נעימה שצרובה בזיכרוני. החל מכתה ד' הגיעו כל ילדי השכונה, כמו גם כל ילדי השכונות באזור, ללמוד בביה"ס בשכון דן עם המורה שולה שהייתה נהדרת!!!
1950 – בכיתה א' בבית חינוך בצפון
הילדים בשכונה היו נפגשים כל יום באופן קבוע ברחוב ללא תיאום מוקדם. שחקנו ברחוב בכל מה שאפשר. כקטנים שחקנו מחבואים, תופסת, כדורגל בכדור גומי רגיל במקרה הטוב, טיפסנו על עצים בעוד הבנות שחקו בקלאס, וקפצו בחבל. כשגדלנו קצת רכבנו גם על אופניים.
כילדים היינו רשומים לספרייה במועדון ההסתדרות השכונתי ואני זוכר שקראתי הרבה ספרים כמו אי המטמון, ילדי רב החובל גרנט, רובינזון קרוזו, המלחמה בקמצ'טקה, הרוזן ממונטה קריסטו אבל בעיקר אהבתי ספרים של קרל מאי שכתב על המערב הפרוע באמריקה למרות שחי בגרמניה. כמו כן כילד השתתפתי במועדון בחוג שחמט למבוגרים ושחקתי בטורנירים שהתקיימו שם.
חלק מהזמן הפנוי בילינו ברחובות במשחקים של פעם וגם הלכנו לקטוף סברס עם מקל וקופסה ומקל נוסף כדי להכות על הפרי מלמעלה כך שהסברס היה נופל לקופסה שמתחת. אבל אף אחד לא נמלט מהקוצים בדרך לפרי המתוק. הילדים דאגו להעסיק את האחות חוה בקופת החולים, מידי יום עם פציעות, שריטות, קוצים, נפילה מעצים ואופניים והיא טיפלה בסבלנות רבה בכל אחד ואחת ומרחה יוד סגול וגם נתנה חיסונים בעת הצורך. בקופת החולים של ההסתדרות היה גם רופא אחד לכלל תושבי השכונה.
בשכונה היו תנועות נוער רבות אך כל תנועות הנוער למעט הצופים זוהו עם מפלגות ולכן מרבית הילדים בשכונה היו בצופים. בצריף הצופים הירוק ובחצר התקיימו ה'פעולות' בעיקר בשבתות אחה"צ. מדי פעם היו טיולים וכן פעולות לילה שנקראו "אַש לילה" ונערכו בגבעות החול ליד השכונה. בקיץ יצאנו למחנה עבודה בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל ועבדנו באיסוף תפוחי אדמה ובבציר ענבים שם נעקצנו ע"י דבורים. לימים הייתי ראש גדוד-רשג"ד בצופים בשכונה.
בסמוך לשכונה שלנו הייתה מעברת עולים בשם 'יד המעביר' נווה שרת של היום, והיו בה עולים מאירופה, מצפון אפריקה ואסיה. ושלוש שכונות: 'שיכון דן' – שכונה של חברי דן, 'צהלה' – שכונה של אנשי צבא ושכונת 'ישגב' שכונה של עובדי מדינה. הילדים מכל השכונות ומכל העדות למדו ושיחקו ביחד. כמו גם פעלו בתנועות הנוער: הצופים, מחנות העולים, התנועה המאוחדת, והשומר הצעיר. בסיום בית הספר היסודי התפזרנו ברחבי העיר תל אביב לבתי ספר תיכונים עיוניים ומקצועיים מחוץ לשכונה ולמרות זאת נשארנו חברים.
בשירות צבאיבסיום לימודי בתיכון, התגייסתי לצבא ושירתתי 23 שנים 
ביחידות שדה וביחידות מטה במקומות שונים ברחבי הארץ ובעולם: בירושלים, ברמת-גן, בצריפין, בסיני, בבאר שבע, בלבנון ואף בניו יורק. תוך כדי שרות סיימתי את לימודי בבית הספר לפיקוד ומטה–פו"ם, באוניברסיטת תל אביב ובמכללה לביטחון לאומי–מב"ל.
ביחידות שדה וביחידות מטה במקומות שונים ברחבי הארץ ובעולם: בירושלים, ברמת-גן, בצריפין, בסיני, בבאר שבע, בלבנון ואף בניו יורק. במהלך שירותי הצבאי הכרתי את סבתא חיה שהייתה חיילת צעירה ונחמדה. 1970 – בקו המעוזים בתעלה בסיום מלחמת ההתשה
אחרי חמש שנות חברות נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים:
אמיר מלי ואיילת
בשירותי הצבאי השתתפתי בארבע מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה – של"ג, וכן בפעולות צבאיות שונות. בקיץ 1983 נסענו לשליחות של שנתיים בארה"ב, אני עבדתי בקונסוליה בניו-יורק וסבתא החלה בלימודי מחשבים בחינוך ובשנה השנייה גם היא עבדה בקונסוליה.
לאחר שחזרנו לישראל עברנו להתגורר ברעננה, פרשתי מהצבא והתחלתי לעבוד בחברת הביטוח "מגדל ". שם עבדתי כ-19 שנה ומילאתי תפקידים שונים כולל מנכ"ל של אחת מחברות הבת של הקבוצה. בתקופה זו סבתא ואני הרבינו לנסוע לסיורים ברחבי העולם ובין לבין סבתא למדה לתואר שני בתקשורת וטכנולוגיה בחינוך ואחר כך סיימה תואר שלישי בטכנולוגיות תקשורת בחינוך.
והכי הכי חשוב…
עם השנים המשפחה הקטנה שלנו התרחבה, הילדים התחתנו ונולדו לנו נכדים מקסימים: ליהי, יהונתן, נועה ועידו.
אני שייך לדור שחווה כילד את הקמת המדינה, את המאבקים והקשיים שבדרך ואני רוצה לאחל לנכדיי את אשר איחל לי אבי בגמר מלחמת קדש בשנת 1956 ולצערי לא התגשם. כולי תקווה שלא יהיה עליכם להילחם שוב ותוכלו לחיות בשקט ובשלום במדינה היפה הזו. כי זה המקום היחיד בעולם בו יכול יהודי להרגיש בבית.
לנכדתי הבכורה והאהובה ליהי,
אני רוצה להודות על ההזדמנות שניתנה לנו לספר ולתעד ביחד ובקצרה את ספר ההיסטוריה המשפחתית.
תשע"ו – 2016
מילון
מב"להמכללה לביטחון לאומי, נועדה להקנות השכלה על יסודות הביטחון הלאומי ברמה אקדמית בנושאים מדיניים וחברתיים בביטחון המדינה.
פו"ם
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה היא מוסד הדרכה לקצונה הבכירה ביותר בצה"ל. המוסד משרת את שלוש זרועות הצבא - הים, האוויר והיבשה - ומתקבלים אליו חניכים מדרגת סגן ועד דרגת אלוף משנה.
ציטוטים
”זה המקום היחיד בעולם בו יכול יהודי להרגיש בבית.“