התחזות מצילת חיים
נולדתי
בצ'כוסלובקיה שהייתה מחולקת לצ'כיה – אנשי האליטה, ולסלובקיה – העניים והפשוטים
יותר. היינו קשורים לסלובקיה , היו שם הרבה יהודים אבל שום דבר יהודי לא היה שם' חוץ
מתנועת בני עקיבא שנכנסה לשם בזמן בית ספר העממי. כשהייתי כבת
17 כבשו ההונגרים את סלובקיה. ההונגרים היו רעים ואנטישמים גדולים כמו הנאצים והיו
משויכים ל"צלב החץ". לא היתה פרנסה בבית כי ההונגרים סגרו את החנויות
ולקחו את הרישיונות. עשינו הכנות
איך אפשר להילחם, ומה אפשר לעשות. אחת הפעולות היתה לדאוג שהנוער לא יישאר עם
ההורים ויצליח להוציא תעודות מזויפות של גויים.
התחזות
מצילת חיים
בזמן השואה
הייתי כבת 20 והורי היו במחנות – גטאות של יהודים בהם אסור היה ליהודים להתהלך
חופשי והותר לצאת רק בשעות מסוימות. אני נשארתי בהונגריה ובעזרת בני עקיבא השגתי
תעודות של גויה וחייתי בין הגויים. הייתי מאוד עסוקה בעזרה והברחה של ילדים
יהודים. בין ההונגרים שהכרתי במחתרת היו 3 משפחות גויות שיכולתי לסמוך עליהן
הוריי ואחותי
ואחיין שלי נהרגו. את הזקנים, הנשים והילדים לקחו לגטו ואת הבנים גייסו למחנות
כפייה, מי שלא הביא תועלת – נפטרו ממנו. למרות
הסכנות, לא חשבנו עליהן. שמחתי שהיה לי תפקיד, הייתי מצטערת אם הייתה נגמרת המלחמה
ולא הייתי עושה כלום. המשטרה
הפיקה לי תעודה של גויה תושבת בודפשט, והסתובבתי עם התעודה וזה נתן לי ביטחון.
שיניתי תסרוקת וחזות כדי להראות גויה. הייתי בטוחה שאני גויה מושלמת ואף אחד לא
יגלה את האמת. לא הייתי
לבד, הייתי עם עוד חברה, גרנו יחד ואת כל הפעולות עשינו יחד. ניסינו להיראות גויות.
היו לי קצת שערות בלונדיניות אז הם הפכו להיות שחורות ושינינו תסרוקות, הכל כדי
שניראה כמה שיותר גויות מושלמות. יום אחד כנראה שמישהו עלה עלינו. ראינו שעוקבים
אחרינו וניסינו להיכנס למקום אחר, לחנויות לקנות משהו, לא חשוב מה. כסף לא חסר
לנו, קיבלנו מתנועת בני עקיבא, שהיתה קשורה לאמריקה, קיבלנו עזרה וכסף אז עברנו מחנות לחנות כדי לברוח מהבלש. הוא ליווה
אותנו לכל מקום שהלכנו. כשבסוף החלטנו שנתיישב איפה שגרנו, הוא הופיע מולנו
וביקש תעודות. כמובן שנתנו לו. נכנסתי לשירותים, אצלי היו תעודות ריקות
שעמדנו למסור לנוער שרוצה להיות גם כן גוי שיוכלו לזייף אותן. דבר ראשון קרעתי את
התעודות לחתיכות קטנות והורדתי את המים. הכסף היה אצל חברתי שאם נרצה להציל מישהו
יהיה לנו. היא השאירה את הכסף בצד כי עם הכסף הזה שיחדנו את הבלש. הוא השיג אותנו
כמובן ואמר שהוא יודע שאנחנו יהודיות. לא
רחוק משם היה המרכז של צלב הקרס של הגרמנים, כל מי שהם תפסו
הביאו אותו קודם לשם ועינו אותו עינויים קשים מאד. לא רק שהוא נתפס אלא דרשו ממנו שיגלה
על עוד אנשים אחרים יהודים שחיים בתור אריים. ואף אחד מאיתנו לא רצה להגיע לבניין
הזה. אז אנחנו החלטנו שלא הולכים לשם ועד הרגע האחרון הכחשנו שאנחנו יהודיות ובסוף
הבלש שאל: "יש לכן כסף?" אז חברתי אמרה שכן. הוא אמר שניתן לו את הכסף
ונתנו לו ואז הוא אמר שניתן לו את הכתובת שלנו והוא יביא לנו בערב תעודת יותר
טובות. מה יכול
להיות יותר טוב ממזויף? אין. אבל כשאדם רוצה להאמין הוא מאמין, כשאין לו ברירה.
נתנו לו את הכסף והבלש הלך. אנחנו כמובן
לא חיכינו לערב שיבוא אלא מיד ברחנו מהמפקדה, שבה גרנו עד עכשיו. לכל אחד
מהיהודים שחי בתור גוי היו כמה כתובות לשעת חירום, של יהודים שאם הוא בצרה יהיה לו למי לפנות. אז
גם לנו היה, אחד המדריכים והלכנו אליו וסיפרנו לו מה היה והוא הזמין אותנו. הוא גר
בדירה ענקית של איזו משפחה והיו לו המון חדרים ריקים הוא הזמין אותנו לבוא לגור
אצלו, יותר מאוחר הוספנו לקבוצה שלנו עוד ילדה בת 12 שהמשפחה שלה נעלמה
ולא היה לה איפה להיות. אז אנחנו לקחנו אותה ושם התיידדנו עם הגויים שבתוכם גרנו.
הם כנראה ידעו בסוף שאנחנו יהודיות אבל לא מיד על ההתחלה. כי לבחורה גויה לא היה
לה כל כך הרבה כסף ולבחורה גויה לא היו תפקידים כמו שאנחנו היינו עסוקות נורא. אבל
לא היה משהו אחר. עברנו עם מעט מאוד בגדים, מה שהיינו מוכרחות והשאר השארנו בדירה
הראשונה וחיינו כאילו אנחנו גויות. הבניין היה משותף והתחילו לחשוד איך יש לנו
כ"כ הרבה כסף ומסתדרות לבד ויש איתנו ילדה בת 12. התושבים בבית הזמינו את
הילדה וחקרו אותה מה יש לילדה להסתיר. ואז יום אחד
אמרו לנו שיבואו לבדוק את התעודות שלנו. ידענו מה זה אומר כשבאים לבדוק – זה רע
מאוד. הסכמנו כי לא הייתה לנו ברירה כי בין התושבים הייתה גויה אחת מאוד מרשעת
והיא רצתה שהבנות האלה יקבלו את העונש שלהם שהן מרמות שהן גויות. בלילה לא
ישנו כי פחדנו. לילה אחד הגיע השרת שהיה אחראי לנקות את הדירות ואמר
לנו שהוא נורא מצטער אבל בבית פה יש אנשים שדורשים שיבדוק את התעודות שלכן והוא בתור השרת חייב לציית. אנחנו התכוננו למות. באותה תקופה לא בדקו את
התעודות, מספיק היה למישהו להצביע שהוא יהודי והיו יורים בו, זה היה בתקופה השלישית של שלטון הונגריה של צלב החץ – תנועה מפלגתית כמו הנאצים, והיו נערים
בני 14-15 שנשאו נשק וחיכו להשתמש בו. ולא יכולנו לעשות שום דבר לגבי זה. בשלוש לפנות בוקר נכנס השרת ואמר: "גבירותיי ורבותיי הפכנו להיות אזרחים רוסיים
וניצלתם". רוסיה נלחמה עם אמריקה ובאותו לילה הונגריה עברה מיד ליד והפעם
הרוסים כבשו. שמענו שעמוק בתוך הונגריה כבר יש מקומות שבני עקיבא התנגדו שם. לקחנו
קצת מהקצת מהבגדים שהיו לנו ובלילה קמנו והלכנו ברגל למצוא את המחנה שלהם וככה
ניצלנו! זה לא ייאמן, אפילו אני לא מאמינה!
באחת המשימות שהייתה לי התחזינו אני ועוד בחור בשם תבור, לבעל ואשה. הוא היה בלונדיני
עם עיניים כחולות דומה לשוודי וגם לי הייתה חזות של גויה. המטרה הייתה להעביר
ילדים יהודים יתומים לשוודיה כדי שלא יידבקו בשחפת. לקראת סוף המלחמה שוודיה הייתה
מוכנה לעזור ולקבל אליה יהודים. בסוף המלחמה הסתיימה ולא היינו צריכים להעביר אותם
לשוודיה והעלינו אותם באניית "המעפיל האלמוני" לארץ ישראל. לימדנו אותם
עברית ותנ"ך כשכל אחד מהמבוגרים תרם מהידע שלו. היו לנו חניכים שלא זכרו בכלל
שהם יהודים. מהונגריה נסענו עם הילדים לווינה, זלצבורג ושווייץ ואחר כך לגרמניה, שם
חיכינו כמה חודשים. הילדים קראו למקום "ערב ארץ ישראל" על משקל ערב שבת.
כל התנועות נוער לקחו חלק והיינו ביחד בבניין גדול עד שעלינו באנייה.
העלייה
בשנת 1947
גירשו הבריטים לקפריסין את האנייה שהגיעה לנמל חיפה. שם פגשתי את משה, בעלי,
שנולד בירושלים והגיע לקפריסין בתור מדריך מטעם תנועת בני עקיבא.
"בני-עקיבא" הם השדכנים שלנו. בכ"ט
בנובמבר 1947, בזמן החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, כבר שהינו בקפריסין.
איש אחד ישב ליד הרדיו עם דף ועט והקריא את ההחלטה של כל מדינה ומדינה, בעד נגד או
נמנע. בזמן שההקראה הסתיימה הגיעה אנייה נוספת לקפריסין ואדם שירד מהאונייה שאל:
מה קורה? וענו לו: "אנא ה' הושיעה נא".
לאחר קום
המדינה עלינו לארץ ישראל. התחתנו וגרנו בירושלים. הייתי מחנכת בבית ספר. בשבתות
בבית עם הילדים ולאחר מכן עם הנכדים היינו מספרים מזכרונות, לסירוגין פעם משה על
ירושלים ופעם אני על השואה. באחת הפעמים אחד הנכדים אמר שהסיפורים על השואה יותר
מעניינים כי יש בהם יותר מתח.
היום אנחנו גרים בדולב, באנו בעקבות בננו חיים ויש לנו נכדים וגם נינים.
בשנת 2014 הזמינו
אותי לירושלים לקבל מדליה על יהודים שעזרו ליהודים בזמן השואה. על כך שהסתובבתי כאילו אני נוצרייה והבאתי אוכל כשר לאנשים בבתים שהקונסוליה של שווייץ ושוודיה נתנה
ליהודים שלגרמנים היה אסור להיכנס לשם. הדבר היחיד
שהדאיג אותי היה שאם חס וחלילה אמות, אגיע לבית קברות נוצרי ולא לבית קברות
יהודי.
תשע"ה 2015
מילון
צלב החץמפלגה פרו-נאצית, גזענית ואנטישמית שפעלה בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ציטוטים
”הדבר היחיד שהדאיג את חיה שאם חס וחלילה היא תמות, היא תקבר בבית קברות נוצרי“