מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחורף 1951 להורי מיקו וג'וליה נסימוב שעלו לארץ עם אחי הבכור מבולגריה בשנת 1949.

לאחר שהייה של מס' חודשים במעברת פרדס חנה, הורי התיישבו עם עולים נוספים מבולגריה במושב בצרון, בשכונה חדשה שנבנתה במושב ונקראה שכונת הבולגרים.

הורי, שמעולם לא עסקו בחקלאות, הקימו בעבודה קשה ובחריצות משק חלב לתפארת.

בילדותי, סיפרו לי הורי על תקופת נעוריהם בבולגריה,  ובין היתר סיפר לי אבי על התזמורת היהודית של סופיה, בירת בולגריה, שבה ניגן בחצוצרה בהיותו תלמיד תיכון.

אני, כילד בגיל הגן, התלהבתי מאד ואמרתי להורי שגם אני רוצה לנגן בחצוצרה.  אבי הבטיח שכאשר אגיע לגיל המתאים הוא יקנה לי חצוצרה וילמד אותי לנגן.

נושא המוסיקה והנגינה היו מאד חשובים להורי והם חסכו פרוטה לפרוטה כדי שאחי הגדול ילמד לנגן באקורדיון ואותי רשמו לחוג נגינה בחלילית על מנת שארכוש את יסודות המוזיקה והנגינה.

יום אחד, בהיותי בן 8, קרא לי אבי והודיע לי שהיום אנחנו נוסעים לתל אביב לקנות חצוצרה.

כמובן ששמחתי והתרגשתי מאד. שנינו נסענו ובחרנו חצוצרה מוזהבת ומבהיקה וחיכיתי לרגע שנגיע הביתה ואתחיל ללמוד ולהתאמן.

מדי יום, לאחר סיום העבודה במשק ובתום חליבת הערב של הפרות, ישב איתי אבי שעות רבות ולימד אותי לנגן בחצוצרה.

לאחר שאני ואחי התקדמנו יפה בנגינה, הגה אבי רעיון שנקים תזמורת בהשתתפות בני המושב שלמדו נגינה והוא יעשה את העיבודים וידריך את התזמורת.

אבי שיתף את ועד המושב ברעיון התזמורת וקיבל את ברכתם, ואף הסכימו לרכוש עבור התזמורת מערכת תופים ומערכת הגברה.

אבי כינס את הנגנים, בני המושב, שרצו להצטרף והתחלנו בחזרות על נגינת להיטים של אותה תקופה, שירים ישראלים וגם שירי-עם בולגריים.

החזרות התקיימו מידי שבוע בשעות הערב, בתום חליבת הפרות, במרפסת האחורית של ביתנו והניגונים נשמעו בכל רחבי השכונה הבולגרית.

למשמע קולות הנגינה ובעיקר למשמע המנגינות הבולגריות, התכנסו כל השכנים בחצר ביתנו,  וכל חזרה הפכה למסיבת ריקודי-עם בולגריים.

בתחילת דרכה, הופיעה התזמורת בהרכבה המלא, בעיקר באירועים מיוחדים של המושב כגון חג פורים, יום העצמאות ושבועות.

בהמשך דרכה, הצטמצמה התזמורת לצוות קטן מקצועי ואיכותי שבו השתתפתי. התזמורת בהרכבה זה, הופיעה בעשרות אירועים ומסיבות במושב ובישובים באזור.  כמו כן, ניגנה התזמורת בעשרות חתונות של בני ובנות ביצרון שנערכו בבית העם  במושב.

התזמורת פעלה עד גיוסי לצה"ל בשנת 1970.  ואז הפסקתי לחלוטין לנגן ואפסנתי את החצוצרה בארון.

אחת לשנה, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני מוציא את החצוצרה מהארון ומשתתף בטקס יום הזיכרון הנערך במושב ומבצע את תרועת הורדת הדגל לחצי התורן.

כמי שהשתתף באופן פעיל במלחמת יום הכיפורים  ובמלחמת שלום הגליל, וסיים את שרותו הצבאי  במילואים כמג"ד בדרגת סא"ל, אני רואה בהשתתפותי בטקס יום הזיכרון, זכות גדולה לחלוק כבוד לחללי מלחמות ישראל.

אני עושה  זאת כ-58 שנים, החל מגיל 9, ואמשיך לעשות זאת כל עוד אוכל.

הזוית האישית

סבא: נהנתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדי דניאל ומזמן האיכות שלנו ביחד בסיפור חוויות ילדותי. אני מאחל לנכדי דניאל בריאות הצלחה בכל תחום אשר יבחר תוך שמירה על ערכים של יושר וכבוד לזולת.

דניאל: נהנתי והתעניינתי לשמוע את סיפורו של סבא ולהשתתף בקשר הרב דורי, אני מאחל לסבא וסבתא בריאות, אושר ואריכות חיים.