מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התגשמותו של חלום העלייה לארץ ישראל

בתמונה: סבא יעיש ושילה
אני בשירותי בצה"ל
ילדותי וחיי בישראל

מאז ומתמיד הייתי אדם פעיל ציבורית ואף, זכורות לי פעילויותיי במשך שנות ילדותי כמזכיר כיתה בבית ספר יסודי והן פעילות נוער בשכונה. בנוסף, עסקתי בפעילויות ציבוריות רבות בתחום הפוליטיקה, בבניית ואחזקת בית כנסת, פעילות ציבורית למען התושבים מול מוסדות הציבור כגון: עירייה ומועצה דתית, חברה קדישא, משפחות נזקקות הסתדרות חבר הנהלה, הפדרציה הספרדית העולמית יושב ראש הסניף בכפר סבא עד לפני כ- 4  שנים .

כיום הפעילות הציבורית שלי מתרכזת בעיקר באחזקתו ופעילותו של בית הכנסת "אעירה שחר" שיכון יוספטל כפר סבא, בו אני משמש כגבאי ושליח ציבור.

תמונה 1

חובה עליי לציין כי העיסוקים הרבים שלי במהלך השנים בנוסף לעבודה כעצמאי התאפשרה לי בזכות תמיכתה ועידודה של רעיתי תמר שתחייה, אשר תמכה עודדה ודחפה למען עזרה לציבור ביודעה שזה מותיר אותה להתמודדות עם ניהול הבית, גידול הילדים ועזרה בעסק הפרטי. יש לציין כי מהפעילות הציבורית הייתה לפעמים נחת בעיקר מהתושבים הוותיקים והמבוגרים, ולפעמים הייתה לאכזבה קשה וכפיות טובה. אבל זהו דרכו של עולם, השלמתו של האדם עם עצמו ומצפונו הם העיקר. וב"ה זכיתי לקבל חינוך המקנה יושר וכך אני מנחיל לדורות הבאים ותקוותי שימשיכו באותה הדרך. אמן !

תמונה 2

ילדותי במרוקו

בשלהי שנת 1954 נולדתי במרוקו בעיר וארזאזאת אשר שוכנת למרגלות הרי האטלס הגבוה, להורי סוליקה ומאיר ביטון ז"ל. ילדות רגילה, אבל עם הרבה חום ואהבה אשר קיבלתי גם מדודי שאול ורעייתו רחל ז"ל.

גרנו בבית מרווח כאשר להורי היה חדר לדודי ורעייתו, חדר לסבי יוסף ז"ל, חדר אורחים בנפרד, פינת אוכל ומטבח גדול, מחסן גדול אשר בו מאוחסנים כל המצרכים כולל עצים להסקה. ובנוסף, שני חדרים לאורחים. בחזית הבית הייתה ממוקמת חנות אשר הכילה דברי מכולת, ביגוד, הנעלה ומוצרים נוספים אשר היו נחוצים באותם ימים.

צילום בית ילדותי בעת ביקור במרוקו

תמונה 3

המסחר שגשג ומשאיות סחורה הגיעו מהעיר הגדולה מרקש אשר רחוקה מאיתנו כ- 220 ק"מ. דודי שאול ז"ל היה בעיקר מתעסק ברכישת הסחורה מהסיטונאים במרקש, ובמכירה בחנות יחד עם סבי יוסף ז"ל. אבי ז"ל התעסק בעיקר עם הכפריים אשר אהבו אותו וגם כיבדו אותו כמובן. הבית היה בית יהודי עם תשוקה גדולה וציפייה לעלות לארץ ישראל, מי שלחץ בעיקר על העלייה לארץ היה סבי יוסף ז"ל .

מסע העלייה לארץ ישראל

בשנת 1963 החל סבי בתהליך הגשת מסמכים על מנת לקבל דרכונים, אך בהפתעה גדולה לכולם הגיעו שליחי הציונות ובישרו כי שערי העלייה נפתחו ותוך זמן קצר נוכל לעלות לארץ ישראל. מהר מאוד רכשנו מוצרים מכל הבא ליד כי הוצאת הכספים הייתה מוגבלת. נרכשו ארגזי עץ גדולים אשר בהם נארזו כל החפצים, הגיעו אוטובוסים וכל הקהילה עלו על האוטובוסים, והציוד נשלח במשאית. הפרידה מהשכנים המוסלמים הייתה קשה מאוד. הנסיעה לעיר הגדולה קזבלנקה הייתה ארוכה – מרחק של כ- 420 ק"מ לערך בדרך קשה ומפותלת בעיקר מעירנו עד למרקש. ממרקש לקזבלנקה הדרך הייתה יותר טובה.

הגענו לשדה התעופה הבינלאומי בקזבלנקה בשעות הערב והמתנה לעליה למטוסים עייפים ותשושים כולם, אך השמחה לקראת ההגעה לארץ השכיחה את העייפות. לאחר טיסה של כ- 3 שעות נחתנו בצרפת ועלינו להסעה למחנה עולים ענק וקבלת ביתנים למגורים. הביתנים היו על גגות עגולים בצורת קשת ומחולקים למספר חדרים לאורך, כאשר לכל המשפחה ניתן חדר עם כניסה נפרדת.

השהיה במחנה העולים הייתה חוויה מיוחדת במינה. קמנו מוקדם להגיע למטבח, ועמדנו בתור לקבל את האוכל. לאחר מכן חזרנו לחדר שהמשפחה תשב לאכול. בחדר הייתה לנו פתיליה קטנה ומופעלת ע"י ספירט בה חממנו את האוכל וגם בשלנו מוצרי מזון אשר רכשנו בשוק שהיה קרוב למחנה העולים בשר כמובן נרכש מאטליזים כשרים. השהיה במחנה הייתה קרוב לחודש ימים ולאחר מכן העבירו אותנו למלון בו התאכסנו כשבוע ובתום אותו שבוע חילקו אותנו לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה המריאה במטוסים ותוך מספר שעות הגיעו לארץ, קבוצה זו כללה את הדודות מצד אבי ואת הדודים מצד אמי והפרידה הייתה קשה. הקבוצה השנייה הועלתה על אנייה להפלגה לארץ.

החוויה באנייה הייתה חוויה יוצאת דופן. על סיפון האנייה היו מאות אנשים שאת חלקם הגדול לא הכרנו קודם. באנייה היה קולנוע, בריכת שחיה, בית כנסת וחדר אוכל ענק וכאשר עברו במסדרונות בין החדרים וצלצלו בפעמון ידענו שהגיע שעת האוכל וכולם הגיעו לארוחה.

ההפלגה ארכה כשבוע אם זיכרוני אינו מטעה אותי, וביום ההגעה לחופי הארץ (חיפה) החלו בהכנות לקראת העגינה של האנייה בנמל. המזוודות נארזו, והחלו תורים ארוכים לקראת רישום וקבלת תעודות עולה ופרטים לאן כל אחד אמור להגיע בכדי לגור. סביב האניות שטו סירות קטנות אשר על סיפונם היו קרובים של חלק מהעולים וצעקו להם באיזה עיר לבקש לגור ולא שלא ירדו מהאנייה. בסביבות השעה 15:00 האנייה עגנה בנמל והחלה קריאת רשימות לרדת. המחזה היה מצמרר ומרגש. נחלי דמעות זלגו מעיני העולים מרוב שמחה ועם דריכת כף רגלי היורדים מהאנייה, נזרקו והשתטחו על הרצפה מנשקים את עפר הארץ ומברכים את ברכת שהחיינו שנשמעה לאורך הרציף.

לאחר חלוקה לקבוצות החלו בקריאת השמות לעליה לאוטובוסים אשר הסיעו את המשפחות לישובים להם יועדו. האוטובוס שלנו החל עושה את דרכו צפונה למושב אביבים מרחק של שעה וחצי מחיפה הדרך התארכה למשך 5 שעות בכוונה כמובן וזה היה במטרה שלא נראה היכן אנו אמורים לגור. נכנסו למושב, והתחילו להקריא שמות לפי הא-ב של שמות המשפחה לרדת ראשונים. קראו בשמנו, ירדנו מהאוטובוס, וראינו שאין חשמל, אין שירותים בתוך הבית. ישנו על מזרני קש, ולמחרת בבוקר קמנו וכולם נפגשו עם כולם עם המחשבה שהמרחק בין אחד לשני הוא גדול וזה בעצם היה מרחק של מספר מטרים בית אחד ליד השני. כמובן שהיינו מנותקים מכל מקום. לא הייתה תחבורה ודרך להתקשר, לא מרכז קניות פרט לצרכנייה במושב.

למושב הגיע אוטובוס אחד בבוקר שנסע לחיפה וחזר אחה"צ. זוהי התחבורה שהייתה במשך מספר חודשים. לאחר זמן מה הביאו טנדר שהיה מיועד למקרים דחופים להסעת יולדות לצפת כי שם היה בית חולים הקרוב ביותר, לאחר יומיים הודיעו לגברים כי עליהם לצאת לעבודה בקרן קיימת והסיעו אותם במשאיות ליער, שם הם התחילו לעבוד במקוש ובטוריה. כמובן שזה היה משבר גדול בעיקר להורי בכלל ובפרט אבי ז"ל. משבר זה לא הרפה ממנו עד ליום מותו.

אבל כמו כולם התאקלמנו והמשכנו הלאה אין לנו מקום אחר למרות ואע"פ שהזיכרונות מהעבר כילדים אשר עם התבגרותנו אנו מנתחים אותם ומגלים שהייתה יד מכוונת למין סלקציה בין העולים לכאורה אשר משפעים על הדורות של ילדנו כי את האמת צריך לספר בכדי לנסות לבנות חברה אחידה של עם אחד ולא של שבטים כמובן בתקווה שההנהגה תדע לעשות זאת כי אין לנו מקום אחר.

 

החוויה הישראלית שלי – 70 למדינה:

אירוע מרגש שהתרחש בארץ

בשבוע שקדם לפרוץ מלחמת ששת הימים ההכנות היו בעיצומן בשכונת יוספטל בכפר סבא, נחפרו שוחות ותעלות ומולאו שקים בחול על מנת למגן את השוחות להגנת התושבים אשר אמורים לשהות בהם במלחמה חלק קטן מספר בנינים בודדים היה בהם מקלט אבל ברוב השכונה לא היו מקלטים כל תלמידי בית הספר והתושבים השתתפו בחפירות השוחות ומילוי השקים בחול.

רבים מתושבי השכונה היו עולים חדשים אשר הופתעו מהמצב המלחמתי והיו נתונים בחרדות, כל האירוע היה מרגש ומלווה בדמעות בעיקר של המבוגרים כי כילדים לנו זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, מאחר וכילדים לא הבנו את המשמעות של המלחמה.

האירוע המרגש ביותר באותה שבת היה כאשר תושבי השכונה לקחו ספר תורה מבית הכנסת ואנחנו כילדים התלווינו אליהם לעמדות הצבא, המחזה הזה היה מרגש כאשר החילים מחבקים ומנשקים את ספר התורה והתושבים מברכים את החיילים להצלחה.

עם החשכה ניתנה הוראה לשהות בשוחות ובמקלטים אנחנו התגוררנו בבניין עם מקלט אבי ז"ל היה במילואים ואני ואחיותיי התלווינו לאמי ז"ל לירידה למקלט ולעיני התגלתה תמונה אשר מלווה אותי עד היום כאשר אמי ז"ל חיבקה את אחת השכנות ונשקה אותה ובקשה ממנה סליחה אם חלילה פגעה בה שמא ויקרה אסון ויהרגו חלילה.

עם סיום המלחמה התחילו להתארגן הסעות לירושלים לפי זיכרוני לא היה כמעט תושב זקן ונער אישה אשר לא השתתפו בטיולים לירושלים ולשאר המקומות הקדושים אשר נכבשו, הנסיעה לירושלים הייתה במשאיות עם ספסלים אבל לא חיפשו נוחות, השאיפה לבקר ולהתפלל בכותל גברה על כל האי נוחות.

ההמולה של ההכנות למלחמה התרגולים בבתי הספר לרדת למקלטים המלחמה עצמה והעליה לירושלים ליוו את ההכנות בביתנו לחגיגת הבר מצווה שלי אך בגלל כל הסחרור והשמחה של הניצחון הגדול חגיגת הבר מצווה התגמדה, וחגגנו את הבר מצווה באירוע מצומצם רק המשפחה הקרובה ומתפלל בית הכנסת ובני כיתתי כמובן שהמתנה שריגשה אותי ביותר הייתה לא הכסף ולא שעון שקיבלתי לא ספרים כפי שנהוג דווקא המתנה של הכיתה רגשה אותי וממשיכה לרגש אותי עד היום וזה אלבום תמונות מהמלחמה שנקרא אלבום הניצחון.

אירוע מלחמת ששת הימים היו בעינינו אז וגם כיום נס לא מובן התחושה הייתה הנה הגאולה לה ציפינו הגיעה. גם אם בתור ילדים לא הבנו את המשמעות של האווירה ששררה אז בארץ היום אנו מבינים זאת יותר.

במשפט אחד אסיים שמה שסמל את המלחמה הזו ואשר אפיין אותה הייתה אהבת חינם ואחדות של כל העם על גווניו. וזה הסוד לניצחון הגדול במלחמה הזו.

תמונה 4

 

השיר הישראלי שלי:

"ירושלים של זהב", בחרתי בשיר זה מכיוון שהייתה ציפייה כל כך גדולה לעיר ירושלים ובזמן שכבשנו את ירושלים השיר הזה השומע מספר פעמים ביום זה וזה מאוד זכור לי ומאוד ריגש אותי.

 

 

הזוית האישית

יעיש: צריך לברך על התכנית הזו. התכנית מאוד חשובה לדורות הבאים שיידעו את סיפורינו מהעבר וילמדו מהטעויות שנעשו איתנו על מנת לתקן בעתיד.

שילה: היה לי מאוד כיף במפגשים של הקשר הרב דורי. המפגשים גרמו לי להכיר יותר את סבא ואת הסיפור של העלייה לארץ ישראל. המפגשים היו מאוד מהנים ונהניתי מאוד.

מילון

שגשג
הצליח

ציטוטים

”"הטיבה אחריתינו מראשיתנו"“

הקשר הרב דורי