מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התבגרות עם המדינה

יואב וסבתא אביבה
משפחתה הגרעינית של סבתא
סבתא אביבה נולדה במעברה. סיפור התבגרותה משקף גם את ההתפתחות של המדינה.

זיכרונות ילדות ונעורים
נולדתי בתקופה בה שהו הוריי במעברה של העיר הרצליה. הם גרו שם בצריף ללא מים זורמים במשך שש שנים. הייתי בת הזקונים למשפחה בת חמישה ילדים. בהיותי בת שנה וחצי, עברו הוריי לדירת שיכון בת שמונה דיירים בשכונת נווה-ישראל, שבעיר הרצליה. הדירה הייתה קטנה מאוד. היא מנתה שני חדרים בלבד, אך התחושה של משפחתי על פי סיפוריהם הייתה שעברו לגור ב"ארמון"! הכל בה היה חדש ומבריק. הדירה הייתה מוקפת בגינה רחבת ידיים. אבי שתל בה עצי פרי רבים, וגדר חיה שהקיפה את כל הגינה. כמו כן, הוא הקים בחצר סוכת גפנים ולימים, שימשה עבורי הסוכה, מקום מפגש חברתי עם ילדי הכיתה והשכונה.
 
בהתחלה, היה בבית מקרר שקירר בעזרת גושי קרח, אותם נהגנו לרכוש מעגלון שעגלתו הייתה עמוסה בגושי קרח. זכור לי, שכש"איש הקרח", היה חוצב בעזרת סכין, את הגוש בגודל שהתבקש על ידי הקונה, היו נופלות חתיכות של קרח לאדמה, אותן היינו אוספים מהרצפה, מנקים על הבגד ומכרסמים בהנאה מרובה…
 
את התבשילים בישלה אמי, בשנים הראשונות על פתילייה שפעלה בעזרת נפט. (גם את הבית חיממנו בעזרת תנור נפט). דבר שלא הפריע לה להפיק עבורנו מטעמים ומעדנים! יום שני בשבוע היה יום הכביסה. בעזרת דוד מתכת, דמוי סיר ענק, נהגה אמי להרתיח את כל הסדינים, המגבות והמפות הלבנות, עד שהפכו צחורות כשלג. את המלבושים כיבסה בעזרת מתקן שניראה כלוח מלבני עם חריצי רוחב עשוי אלומיניום. לימים, רכש אבי, מכונת-כביסה, שפעלה על חשמל (הוא היה הראשון בשכונה וכל השכנים באו לראות את "הפלא"…) במקלחת, היה דוד חימום, שפעל על נפט. את הדוד הדליקה אמי, למקלחת השבועית היסודית, שכללה חפיפת שיער בימי שישי לכבוד השבת.
 
בקרבת הבית, היו מספר בתי כנסת אחד לכל עדה. אבי נהג לפקוד את בית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים. לאבי קראו יעקב ולאימי ג'ולי. לשתי האחיות הגדולות שלי קוראים חנה ואסתר על שם שתי הסבתות שלנו. אחי נקרא על שם דודי חיים, האח של אימי, שנהרג במלחמת העולם השנייה כשהתנדב להצטרף ל"בנות הברית". הוא נלחם באיטליה ונהרג שם. עד היום הוא קבור שם.
 
שלושת האחים שלי נולדו במרוקו. אחי נולד בשנת הקמת המדינה 1948. כשהיה בן שנה עלתה משפחתי לארץ ישראל.(אבא, אמא, חנה, אסתר, וחיים). בשנת 1950 נולדה כוכבה-הבת הרביעית במשפחה ושלוש שנים אחריה, בשנת 1953 באתי אני לעולם.
 
אמי הייתה עקרת בית למופת! היא הקפידה על ניקיון-הבית, הבגדים וניקיון הגוף שלנו. היא בישלה מטעמים נפלאים והקפידה לקבל אותנו עם ארוחה חמה ומזינה לאחר הלימודים. בכל יום הפתיעה אותנו במאכל טרי אחר: לרוב תבשילי בשר או דגים, וביום החלבי בשבוע הגישה "גראטן" אפוי בתנור ומוקרם בגבינה צהובה. (מטבחה של אימי הושפע מאוד מהמטבח הצרפתי והמרוקאי). בכל יום שישי נהגנו לערוך קבלת שבת חגיגית, אבי ברך על הלחם וקידש על היין. ארוחת שישי כללה: מרק עוף עם ירקות, מבחר גדול של סלטים מבושלים ודגים מבושלים ברוטב פיקנטי עם חלה טרייה. לקינוח הוגשה עוגה גבוהה ואוורירית מאוד אותה נהגנו לכנות: "עוגת צמר גפן". לשבת בצהריים הכינה אימי חמין מסורתי. אותו העמידה על פלטת שבת החל מיום שישי אחר הצהריים. לארוחת הבוקר בשבת, הכינה אימי, סלט ביצים מהביצים האדומות שהתבשלו בחמין, והגישה אותו עם ירקות טריים ודגי הרינג שכבשה בעצמה. את קניות היום-יום ערכנו במכולת השכונתית ואילו את הבשר והדגים נהג אבי לקנות במרכז העיר לשם נסע על אופניו, במרחק של כחמישה קילומטרים. את כל הדגנים, הסוכר והקמח נהגנו לרכוש במכולת במשקל של פעם בעזרת משקולות ברזל במשקל של חמישים גרם עד קילו.
 
החברים שלי התרכזו בחצרות הקרובות לבתינו. היו לי כארבעה חברים, שתי בנות ושני בנים מבני השכנים איתם הרבתי לשחק בשעות אחר הצהריים בקלאס, הקפות או בניית בתי בוץ מתחת לבניין שהיה בנוי על עמודים בגובה מטר. כשהשלמנו את בניית הבית נהגנו להביא אוכל כלים וירקות להכנת סלט אותם אכלנו ביחד. בחורף ציפינו שייווצר בוץ חצי יבש וכשהשמש אך יצאה נהגנו לשחק במשחקי 'סכין', איתו יצרנו מעגל מחולק לחצאים או רבעים כמספר המשתתפים וכל אחד בתורו נעץ את הסכין ממרחק והיה בוצע לעצמו חלק מהמשתתף האחר. מנצח מי שסיפח לעצמו הכי הרבה חלקים מהמעגל משחק מסוכן אך חווייתי ביותר.
 
במרחק של כ 300 מטר מהבית היה גן שעשועים, היו בעיקר נדנדות משני סוגים, וסוס נדנדה עשוי מתכת. צבעו היה ירוק, עליו אהבתי להתנדנד שעות ארוכות. לגן זה הרשו לי ללכת רק בלוויית אחי הגדולים. מכיתה ב' ואילך הלכתי והידקתי את חברותי עם בנות משכונת ה'ווילות', אזור של בתים דו-משפחתיים מוקפים גינה. היו לי שם שלוש חברות טובות מאוד, עד היום אני בקשר טלפוני עם שתיים מהן. מאחת התנתקתי בכיתה ט' כאשר עזבה את התיכון העירוני לטובת לימודים אקסטרניים. בית הספר השכונתי נקרא על שם נשיא המדינה השני בן-צבי. בית הספר הוקם כשלוש שנים לפני הגיעי אליו ולכן אחיי הגדולים המשיכו ללכת לבית ספר מרוחק מחוץ לשכונה שנקרא על שם וייצמן, הנשיא הראשון של ישראל. הייתה לנו תלבושת אחידה בגווני ירוק החולצה מחוייטת (כפתורים וצווארון) ירוק בהיר עם סמל בית הספר, וחצאית הכפלים הייתה בירוק כהה. הטיול השנתי התקיים בתקופת האביב לו חיכינו בכליון עיניים במשך השנה כולה. בירושליים העתיקה ביקרתי לראשונה במסגרת הטיול השנתי הראשון בתיכון בכיתה ט'. בבית הספר היסודי היה לנו חדר אוכל אך אני לא נהגתי לאכול בו, לצערי, ולכן אהבתי להיות תורנית אוכל. מקצועות הלימוד דומים להיום. אהבתי את שיעורי המוסיקה כי נבחרתי למקהלה, איתה יצאנו להופעות בכנסים שונים. כמו כן, היו לנו הפסקות ריקודי עם, בהם למדתי את הריקודים הראשונים, שאני זוכרת עד היום. אהבתי במיוחד את המורה לטבע,  איש מרתק, אשר גרם לי להעמיק את אהבתי לטבע ולנוף. כמו-כן, הייתה לי מורה לספרות כריזמטית ביותר והיא זו שהנחילה לי את אהבת הספרות והקריאה.
 
הממתקים הזכורים לי: ארטיק שוקולד בננה, אותו אהבתי יותר מכל ומסטיקים משני סוגים בזוקה מהסוג הגדול, עטוף בבדיחה ועתידות, ומסטיקי עלית האדומים והצהובים. מאוחר יותר הופיעו המסטיקים העגולים, שגם אליהם התמכרתי. כמו-כן, אהבתי את קופסת הפח עם הוופלים המשולשים שהוריי נהגו לקנות פעם בחודש ב'יום תל אביב' שלהם ממנו שבו תמיד עם המון הפתעות, מטעמים ובגדים חגיגיים.
 
השתייכתי לתנועת הנוער העובד והלומד, לשם הצטרפתי עם שלוש חברות מבית ספרי מאחר והקן היה מאוד מרוחק מהשכונה. הקבוצה שם הייתה מורכבת מוויתיקי העיר, רובם צאצאים לכמה דורות בארץ. ילדי השכונה שלי לעומתם היו רובם ככולם בני דור ראשון בארץ, בני העליות 49'. בכל יום ג' ובמוצאי שבת התקיימו 'פעולות' (כך קראנו למפגשים הקבוצתיים). היה לנו מדריך נערץ, שמו אבי שור, ממנו נחלנו ערכי תרבות עמוקים ואהבת הארץ. בהיותי בכיתה ח' הגיעה לבית הספר פעם בשבוע משאית שאספה אותנו לשיעורי ימאות שנערכו בנהר הירקון בתל-אביב. היו אלה שיעורים חוויתיים שיצרו שיצרו הווי מיוחד וגיבוש חברתי. 
תמונה 1
 
שנות העשרים בחיי – כיצד נרקם הקשר בין גבר לאישה
את בעלי היקר טובי, הסבא האהוב עליך יואב, הכרתי בבסיס המילואים של חטיבה 5, בו שירתנו שנינו בשירות הסדיר – אני כפקידת קישור, המקשרת בין המילואים לבין היחידה הצבאית, וטובי כקצין קישור באותה היחידה. בהתחלה התרכזו קשרינו בקשרי ידידות שהלכו והתהדקו. אהבתי את יכולת ההקשבה העמוקה שלו, ולכן גם לאט לאט התפתחו בינינו שיחות נפש משמעותיות. מדי פעם, נסעתי איתו בתום יום העבודה כטרמפ לביתי שבהרצליה וטובי המשיך משם לבית הוריו ברמת גן. עם הזמן, התחלנו לרמוז זה לזו שאנו רוצים לקחת צעד נוסף להידוק הקשר. החלפנו מספרי טלפון בבתים (לא היו אז טלפונים ניידים). זוכרת את ימי המתח בהם ציפיתי שיתקשר, מאחר ואז, היה מקובל לצפות לצעד ראשון מצד הגבר. כשהתקשר הייתי מאושרת מאוד. קבענו פגישה, והוא בא לאסוף אותי מביתי במכונית החיפושית שהייתה בבעלותו. יצאנו למסעדה יוונית עם מוזיקה יוונית, אחד מסוגי המוזיקה שהיו מוקצים עבורי כחברת תנועת נוער. זו הייתה דריסת הרגל הראשונה שלי בחברה "הסלונית". היה ערב מהנה, נהנינו מאוד זה מחברתו של זו, וקבענו לצאת שוב ביום המחרת. כך נבנה והתפתח הקשר לאהבה גדולה מאד.
 
טובי נהג להגיע אלי בערב לתורנויות השמירה ולהעביר איתי את השעות הקשות. הוא בהחלט היה ראוי להגדרה "קצין וגם ג'נטלמן". טובי הקפיד לשלם עבורי בכל בילוי על אף שהוא היה תלוי בהוריו ומשכורת הצבאית כמוני, כי כך היה מקובל. בהמשך, כשהתחיל את לימודי באוניברסיטת באר שבע, ואני למדתי בתל אביב ועדיין גרתי בבית הוריי, הוא ריכז את מערכת שעות הלימודים שלו על פני שלושה וחצי ימים כדי להגיע אליי ביום רביעי וללמוד בחדרי. רק בשישי נהג לסוע אל הוריו ברמת גן. לאחר פחות משנתיים וחצי של חברות נישאנו ועברתי לגור בבאר-שבע.
 
תמונה 2 
 המשך סיפורה של אביבה  בקישור הבא – חלק ב' – הסוד שלי יומן נעורים

מילון

גרטן
פסטה עם שכבת גבינה צהובה קריספית

ציטוטים

”הפלא של מכונת הכביסה“

הקשר הרב דורי