מאגר סיפורי מורשת

שמי צינה, נולדתי בשנת 1949 וגדלתי בתל אביב. למדתי בתיכון עירוני ד' בת"א. בתקופה זו, שנת 1967, עשו את כל בחינות הבגרות בכיתה י"ב. הייתה זו תקופה מתוחה מאוד.

ב-15.5 הכניס נאצר, נשיא מצרים, כוחות צבא גדולים לסיני והודיע שהוא מתכנן לתקוף את ישראל. יומיים מאוחר יותר, הוא גירש את כוחות האו"ם שישבו בסיני והיו אמורים לשמור על השקט באזור. ב-22.5 הייתה לנו בחינת מגן בספרות. באמצע הבחינה נכנסה המורה והודיעה שנאצר סגר את מיצרי טיראן. היה ברור לכולם שבעקבות צעד זה תפרוץ מלחמה, כי זה היה בעצם סגירת הנתיב הימי של ישראל דרומה. המשכנו לעשות את הבחינה, אך מיד אחריה, כל אחד הלך לביתו לעזור להאפיל את החלונות ולהתארגן לשהות ממושכת בבית. המלחמה פרצה בתאריך 5.6.1967, כאשר מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו את שדות התעופה במצרים והשמידו אותם כליל. את כל המידע קיבלנו מחדשות ברדיו, מאחר ועדיין לא הייתה טלוויזיה בארץ. לנו היה מקלט טלוויזיה בבית וראינו את מה שפרסמו במצרים, בלבנון ובקפריסין. כמובן שהתמונות בטלוויזיה הראו כוחות גדולים של צבאות מצרים, ירדן וסוריה. הם הודיעו על ניצחונות גדולים של כוחותיהם, וסיפרו שהם מתקדמים לעבר תל אביב. בתקופה זו היינו צריכים ללמוד לבחינות הבגרות, אך אף אחד לא עשה זאת, כי היינו שקועים במה שקורה בארץ, ומאוד קיווינו שיבטלו, או לפחות ידחו, את הבחינות.

בתאריך 10.6 הוחלט על הפסקת אש. בארץ הייתה אווירה של אופוריה מאחר ובכל החזיתות היה לכוחות צה"ל ניצחון מוחץ. הכוחות כבשו את חצי האי סיני, בחזית הירדנית כבשו את ירושלים המזרחית ובצפון את רמת הגולן. בנוסף לשמחה הגדולה הייתה גם התרגשות עצומה מכיבוש הכותל המערבי שהיווה סמל לעם ישראל ושייך אותנו אל הארץ. אך השמחה הייתה מהולה בצער ועצב על חיילים צעירים שנהרגו בקרבות, חלקם גם כאלה שהכרנו מקרוב וסיימו את התיכון שנה או שנתיים לפנינו.

תאריך בחינת הבגרות שלנו בכימיה היה בתאריך 12.6. משרד החינוך הודיע כי ידון אם לדחות את מועד הבחינות או להשאיר אותן במועדן. רק בתאריך 11.6בחדשות של 19:00 נמסרה הודעה שכל הבחינות מתקיימות במועדן. מיד התארגנו בקבוצות למידה, ישבנו כל הלילה ולמדנו במרץ. כמובן שעשינו את כל בחינות הבגרות במועד שנקבע מראש. האווירה בארץ הייתה מאוד חיובית ושמחה, הרגשה שאנו מסוגלים להגן על המדינה ולחיות בה בביטחון ללא סכנות.

הזוית האישית

סבתא צינה: אני חושבת שמלחמת ששת הימים גרמה לנו להתבגר במהרה, במיוחד בגלל העובדה שמיד לאחר הבחינות היינו אמורים להתגייס לצה"ל. הגאווה בכוחו של צה"ל גרמה לנו להתגייס בהרגשה שגם אנו נוכל לתרום ולתת מיכולתנו וכוחנו למען בטחון המדינה ושמירה על שלמותה.

הנכדה מאיה: שמחתי לשמוע על הסיפור הזה מסבתי. אני חושבת שהיה חשוב שאשמע את הסיפור הזה וסיפורים נוספים כדי שאלמד יותר על משפחתי. הזמן המשותף עם סבתא גרם לנו להתקרב יותר ולי באופן אישי לשמוע על דברים שלא הייתי מודעת אליהם.