מאגר סיפורי מורשת

ילדות ברודזיה

סבא שלי נולד בעיירה קטנה באפריקה בשם קווה קווה (שם העיירה נקראה על תיאור קולות הצפרדעים בנהר סמוך לעיירה). בזמן שהוריו היו בעבודה, אפריקאי צעיר משבט שונאה שמר על סבא ולימד אותו את שפת השבט. המדינה הייתה מושבה בריטית ולכן השפה הראשית הייתה אנגלית. תרבות המדינה הייתה אנגלית גם היא. המשפחה שלו גרה בבית גדול עם חצר של שלושה דונם, עם שלושה משרתים אפריקאים שגרו בחצר הבית.

בית הילדות של סבי

מאחר ורודזיה נמצאת במרכז אפריקה, הגשם יורד רק בקיץ, וקר בה מאוד. לרודזיה אין חוף ים. בחופש הגדול, בחודש דצמבר, המשפחה הייתה נוסעת יומיים ברכבת לעיר קיט בדרום אפריקה. שעות הפנאי של החברים היו בתנועה ציונית, "הבונים". הפעילות כללה מחנות ומסעות מחוץ לעיר.

הם עסקו בהרבה פעילויות ספורט כגון קריקט, טניס, רוגבי ושחייה. רוב המתקנים לענפי ספורט אלה היו במתחם בית הספר: בריכת שחייה ומגרשי טניס. עם האופניים שלו סבא אהב להסתובב באזור התעשייה, לראות את המפעלים בפעולה, כולל תעשיית הטבק שהיה ענף רציני ביותר. הוא ראה איך מייצרים בשר מיובש מאוד טעים בשם בילטונג והוא עשה את זה אצלו בבית: כל המשפחה שלי אוכלת ואוהבת את זה מאוד.

מחוץ לעיר הסתובבו אנטילופות, נמרים, אריות, בבונים ופילים. היו אגמים לשיט ולדיג וכן פרדסי פרי הדר של עשרות אלפי דונם. פעם בשנה כל בית הספר היסודי נסע לאחד הפרדסים להנצחת האדם שעליו נקרא בית הספר. ביום הזה חילקו לילדים תפוזים, וחוץ מלאכול תפוזים התנהלה גם מלחמת תפוזים בין הילדים.

סבא שירת בצבא רודזיה שהתנהל בשיטה הבריטית

ביום בו הוא התחתן עם סבתא שלי, לילי, הם טסו לירח דבש למסע באירופה, שכלל עצירה בישראל.

סבי ביום חתונתו

בהגעתם לארץ החליטו להישאר כאן ולא לחזור לרודזיה. אחרי שלמד עברית באולפן בגבעתיים, סבא פתח בית דפוס עם חבר ילדות. אחרי מלחמת ששת הימים הם החליטו לסגור את בית הדפוס וסבא נכנס לעולם הביטוח, בו הוא עבד 47 שנה כסוכן ביטוח חיים.

הזוית האישית

רומי: נהנינו להיפגש לעיתים קרובות ולדבר על הסיפורים שרשמנו. למדתי דברים שלא ידעתי קודם. אני מאחלת לסבא שימשיך לספר לי סיפורים מעניינים מצחיקים ומרתקים. אני מאחלת לו גם הרבה בריאות.

סבא: אני מאחל לך המון בריאות ולהמשיך להיות סקרנית וחברתית ושהמסלול שלך יביא לך הרבה ידע כיצד למצוא דרך לתרום לקהילה ולמדינה.