מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעדן למשפחה עשירה ומבוססת.

אמי הייתה נשואה לגבר וממנו נולד האח הבכור וכשהיה בן שמונה התאלמנה. הכירה את אבי והתחתנו. ממנו נולדו שלוש בנות ובן. אני הבכורה.

מתוך חשש שהיתום ייחטף בתימן ויגרמו לו להתאסלם, נשלח האח הבכור בקבוצת ילדים יתומים לקיבוץ בארץ ישראל.

עם קום המדינה עלינו לארץ במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". קיבלנו הודעה דחופה לארוז את רכושנו ולהגיע לשדה התעופה בעדן. אמא הצליחה להסתיר בין בגדיה שרשראות ספורות ואף אותי נאלצה להסתיר תחת הבית שחי משום שהיה חשש שהמוסלמים יחטפו את התינוקת הרכה. המוסלמים לקחו מאמא את רוב התכשיטים והזהב  ונותרנו כמעט ללא כלום למעט השרשרת.

עלינו למטוס ומשם טסנו לישראל. הגענו לישראל, ומשדה התעופה נשלחנו למעברה ששמה עין שמר. מספר חודשים שהינו באוהלים ומשם עברנו לגור בעקיר, מעברה ליד גבעת ברנר, בבתים נטושים, לאחר מספר שנים  עברנו לבתים שהיו נמצאים ברחוב שבזי.

אמא התחילה לחפש עבודה והציעו לה לעבוד  בשדות. היא עבדה בבציר ענבים  וקטיף בפרדסים.   אבא עבד  ב"חברת החופר" בכבישים  ו"בסולל בונה" בבניין. לאחר מס' שנים עבד כסניטר בבי"ח "קפלן" שם עבד עד הפנסיה ועוד המשיך להתנדב שם עד יום מותו.

בארץ חברנו לאח הבכור ובבית היינו חמישה אחים  שהורי גידלו. למרות שהחיים היו לא קלים הם השתדלו לשרוד  ולהמשיך  לטפל בנו. למרות הקשיים הכלכליים אמא לא מכרה את השרשרת. היא  לא ויתרה על המזכרת מתימן.

גדלתי בקרית עקרון, ולמדתי בבית הספר "בן צבי", אחיי למדו בבית הספר הדתי "אוהל מאיר". הצטרפתי ללהקת "מורשת יהדות צפון תימן" שם נעזרתי רבות בשרשרת.

ואני ממשיכה להופיע איתה על צווארי עד עצם היום הזה…