מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה טובול נולדתי בספרד בשנת 1946 להוריי משפחת שוקרון.

הסיפור, שברצוני לספר, מתחיל בשנת 1957. גרנו בספרד – אבא, אימא, אני הבכורה, אחותי קלרי ואחי מריו.

תמונה משפחתית

ביום בהיר אחד בהיותי בגיל 11, אבא קרא לי וסיפר כי אנו מפליגים מספרד לארץ ישראל באנייה. ההתרגשות הייתה גדולה, אך לא תיארתי לעצמי אילו הרפתקאות צפויות לנו בדרך. יום ההפלגה הגיע. להפלגה הצטרפו אבא ואחותי קלרי. צעדנו בלבבות פועמים לכיוון הנמל – אנו נוסעים למדינה הצעירה שרק הוקמה!!!. בעיניי כילדה, האנייה שבה הפלגנו הייתה נראית גדולה מאד. משך ההפלגה נמשך שמונה ימים. נהנינו לשוטט באנייה ולהתרוצץ בין החדרים.

היה זה לאחר כמה ימי הפלגה. נעמדנו, אחותי ואני, על סיפון האנייה נהנות מהנופים האינסופיים של הים ומגלי הים שנעו אנה ואנה… ופתאום! נשמעו צפירות, רעשים חזקים וקול אזעקה ניסר את החלל. לא הבנו מה קורה? אנשים החלו להתרוצץ ברחבי האנייה ממקום למקום מחפשים את בני משפחתם. לשאלתנו, מה ארע? התגלה כי פרצה שריפה, אחד מחוטי החשמל באנייה החל להתלקח, והייתה סכנה שהאש תתפשט לעבר החדרים ותגיע גם אלינו, היינו מבהלות ומפוחדות מאד. לפתע אבא הגיע, לבשנו את חליפות ההצלה כדי שנוכל לרדת לסירות החירום במקרה הצורך.

אבל, ב"ה, אט אט צוות האנייה הצליח להשתלט על השריפה, להרגיע את האנשים ולהמשיך בהפלגה. לאחר כמה ימים, הגענו לארץ ישראל.

סבתא לאה בילדותה

הזוית האישית

מיכל בן שטרית מביאה את סיפורה של סבתא לאה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.