השעון והיהודי הנודד
גלגולו של שעון
השעון והיהודי הנודד
היהודי הנודד: ירמיהו הנביא ניבא את החורבן וכך אמר: ״נדו לו כל-סביביו וכל יודעי שמו אמרו איבה נשבר מטה עוז מקל תפארה״, ירמיהו, מ״ח פסוק 17. זו נבואת זעם המנבאה גלות לעם ישראל אם לא יחזור בו מדרכו הרעה. מטה העוז כאן הוא מטפורה לגבורה ותפארה שלא תהייה עוד לעם ישראל, אם לא ישמע בקול האל. מקל זה יהפוך למטונימיה לעם היהודי, אשר נדד במשך אלפיים שנה. זהו המטה שעליו נשען העם ועמו יצא לנדודיו.
הנוצרים גם הם טענו שעם ישראל נודד משום שחטא, אולם חטאו הוא שלא קיבל את הדת הנוצרית. מכאן נוצרת אגדת עם הבאה להצדיק את השנאה לעם ישראל.
היהודי הנודד מכונה גם אחשוורוש. לא ברור הקשר בין היהודי הנודד למלך פרס וסיפור המגילה, אולם באחת האגדות נאמר, שהיהודי הוא טיפש כמלך אחשוורוש, ואולי מכאן השם.
הסיפור מתחיל באוקראינה בכפר chyhyryn, בעבר עיר הבירה של ארץ הקוזקים, ממשיך בקולוניה מאוריסיו, עיירה קרלוס קסרס ובעיר מנדוסה שבארגנטינה, ומסתיים בעיר רעננה שבישראל.
מעורבים בסיפור: בן ציון גלנטרניק, סבא רבא רבא שלי. רוזה קלימברג, סבתא רבתא שלי. ישראל קלימברג, סבא רבא שלי. גיורא jorge קלימברג, סבא שלי.
בשנת 1890, בן ציון גלנטרניק היה בחור ישיבה בן 16 כאשר חיתנו אותו אם אניה אלבורג. הזוג קיבל במתנה את השעון. השעון הוא מרכז הסיפור. בעקבות מאורעות אנטישמים והתקפות הקווקזים ופוגרומים שהתחילו בשנת 1881, היהודים באוקרינה נאלצו לחפש מקום ישוב חדש. בשנת 1891 בעידודו של הברון הירש, שארגן את ההקמה של ההתיישבות היהודית בארגנטינה, 850 מיהודי הקהילה קיבלו את ההצעה להקים מושבה חקלאית."
קישור לביוגרפיה של הברון מוריס הירש: היהודים יצאו לנמל המבורג והפליגו באנייה "lisabon" לנמל בואנוס איירס, והגיעו באוגוסט 1891. מעיר הבירה בואונס איירס נסעו ברכבת לעיירה קרלוס קסרס, וקיבל אותם נציג של הברון הירש רכוב על סוס בראש שיירת עגלות.
הנציג חילק אותם לפי ישוב היעד ומשפחת גלנטרניק הועברה לקולוניה מאוריסיו, שכונת אלגרבוס (algarrobos), המרוחקת 15 ק"מ מהעיירה קרלוס קסרס. קולוניה מאוריסיו היה הישוב הראשון שהקימה החברה היהודית של הברון הירש.
רוזה, סבתא רבתא שלי נולדה בשנת 1918. רוזה למדה בבית ספר הציבורי הראשון במושבה. היא הייתה מגיעה בעגלה עם סוס ואספה את כל חברותיה שלמדו עימה בבית ספר. המושבה התפתחה מהר מאוד בעקבות גידול החמנייה, שאת גרעיניה הביאו המתיישבים והם אלא שהקימו את המפעל הראשון ליצור שמן חמנייה בארגנטינה.
למרות ההצלחה הכלכלית, המתיישבים היהודים לא ראו בחקלאות וגידול בקר את עתידם ולאט לאט עזבו את המושבה.
התחנה השלישית של השעון
בן ציון ומשפחתו עזבו את המושבה בשנת 1930, ועברו לעיירה הסמוכה קרלוס קסראס התחנה השלישית של השעון. בשנת 1936, רוזה התחתנה עם ישראל קלימברג. הם גרו בעיר מנדוסה, שבמערב ארגנטינה, ונולדו להם שני ילדים – אלדו וגיורא, סבא שלי.
התחנה הרביעית של השעון
כשסבא רבא רבא שלי נפטר בשנת 1949, כל בני המשפחה החליטו שרוזה תקבל את השעון, משום שהיא היחידה מבין אחד עשר האחים, שהתעניינה בהפעלת השעון ובתפעולו. סבי, גיורא (jorge) שהיה בן 4, נסע עם אמו רוזה והשעון איתם, לעיר מנדוסה – וזו התחנה הרביעית של שעונינו.
בבית של רוזה מי שטיפל בשעון היה ישראל, סבא רבא שלי.
סבא שלי גיורא התעניין בתפעול השעון ואחרי שנפטר אביו ישראל בשנת 1967, גיורא המשיך לטפל בו.
בשנת 1970, סבי התחתן עם שרית, סבתא שלי. בשנת 1972 הם עלו לארץ ונולדו להם שלושה ילדים: גלעד, שרון (אמי) ויעל. כל אותו הזמן השעון נשאר בבית של רוזה. שנתיים לפני שהיא נפטרה, בשנת 1983, החליטה רוזה להעביר את השעון לסבי.
תחנה החמישית של השעון
השעון הגיע לסבי ומאז נמצא בביתו, ברעננה,שזו התחנה החמישית של השעון.
החלום הציוני: כאשר סבי גיורא היה בן 11, קרא את הספר "היהודי הנודד" שכתב הסופר הצרפתי אז'ן סי (בצרפתית: eug?ne sue. הספר מספר על החיים של היהודים שהיו צריכים לעזוב את מקום מגורם מדי כמה דורות בעקבות האירועים. סבי התחיל להתעניין בציונות בעקבות הספר, והגיע למסקנה שהמקום היחיד שיכול להבטיח את המשכיות הדורות זו היא ארץ ישראל.
בשנת 1956 הצטרף סבי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובהמשך לתנועת הנוער "איחוד הבונים". כשהגיע הזמן לבחור את בית ספר התיכון החליט להירשם למגמה חקלאית, במחשבה לעלות לישראל ולהתיישב בקיבוץ מפלסים.
בגיל 17, לפני העלייה לארץ ישראל, אביו ישראל אמר לו שעדיף להגיע לארץ חדשה עם תואר, כי אף פעם לא יודעים מה מצפה ליהודים במקום חדש. בנוסף ציין ישראל את העובדה, שאם סבי יעזוב בגיל 17, הוא יחשב לעריק של צבא ארגנטינה, ואף פעם לא יוכל לחזור אליה. סבי השתכנע שהטיעונים מוצדקים והחליט להמשיך ללמוד לתואר בהנדסת אלקטרוניקה, ולאחר מכן לעלות לארץ.
בשנת 1967 אביו של סבי נפטר, וגיורא קיבל פטור מהשרות הצבאי בארגנטינה. התקווה של סבי היא שבנקודת זמן זו יסתיים הסיפור של היהודי הנודד וזו התחנה האחרונה של משפחתנו. חלום סבי התגשם, ואני הדור השלישי בארץ.
מאז שהייתי קטנה אהבתי להביט בשעון, ורציתי להמשיך לתפעל אותו עם הרבה אהבה וזיכרונות. כוונתי לדאוג שהשעון יישאר בארץ ישראל כמו העם היהודי בארצו.
העשרה
סיפורה של ההתיישבות היהודית בארגנטינה מתחיל בעשור האחרון של המאה ה־19. בצדו האחד של העולם היתה רוסיה הצארית. לאחר האמנסיפציה של שנות השישים של המאה ה־19 הגבירה הקיסרות הרוסית את התנכלויותיה ליהודי "תחום המושב". נאסר עליהם להתיישב בכפרים ולהחזיק אדמות, ותנאי חייהם נעשו קשים עם כל שנה שחלפה. בו בזמן היה הריבוי הטבעי בקרב היהודים ב"תחום המושב" גבוה ביותר. לקראת שנות התשעים היה מספרם כחמישה מיליון.
בצדו האחר של העולם היתה ארגנטינה: ארץ בעלת שטח עצום, שבחלקים גדולים שלה היתה כמעט ריקה מאדם. ארגנטינה סיימה את התגבשותה כישות מדינית עצמאית, ומ־1816, כשזכתה לעצמאות מספרד, עברה תהליך של הגדרת גבולות, כיבוש שטחים שעוד חיו בהם אינדיאנים, הנחת מסילות ברזל ופיתוח החקלאות. שכלול השיטות לגידול בהמות, להובלת הבשר ולשימורו, לצד עלייה ניכרת בייצור החיטה והתירס, ייצבו את מעמדה של ארגנטינה כמרחב ענקי לייצור מזון. לתוצרת היה ביקוש בעולם, אך כוח הייצור של ארגנטינה היה הרבה מעבר לצורכי תושביה המעטים.
שני התהליכים הנפרדים, שהתרחשו בשני קצוות רחוקים של העולם, נפגשו בבית המידות הפריזאי של הברון היהודי מוריס הירש. הברון, אדם עשיר ורב פעלים, עסק בניסיון לסייע ליהודי רוסיה הצארית. הוא מיקד את מאמציו בקידום רמת החינוך בקרב היהודים, כדי שיוכלו להיות יצרנים. השנים 1890 ו־1891, שסימנו החמרה בולטת ברדיפות היהודים ברוסיה עם גירוש יהודי מוסקבה, הביאו את הברון הירש לשנות את תוכנית הסיוע שלו. כך עלתה תוכנית להתיישבות חקלאית של יהודי אירופה בארגנטינה.
הברון ניגש להקמתה של חברה פילנתרופית, jewish colonization association או יק"א. "רצוני לדבר על רכישתה של ארץ שלמה, שבה מצויים כל התנאים הרצויים ואשר בה יהפכו המתיישבים לבעלים ללא עוררין", אמר הברון, והשאלה היא "היכן וכיצד למצוא ארץ שתאפשר את הקמתה של מין מדינה יהודית אוטונומית ושבה יהיו אחינו לדת מוגנים אחת ולתמיד מההתקפות האנטישמיות… ידובר בהקמת ממשלה יהודית בארץ אשר יקנו אותה פחות או יותר בשלמותה".
באותה עת היתה ארגנטינה נתונה במצוקה כלכלית, וממשלתה החלה לעודד הגירה מסיבית. איטלקים, ספרדים, אירים ובני לאומים נוספים החלו לבוא בהמוניהם לארץ המובטחת שבדרום הכדור. הארגנטינאים עצמם זיהו פוטנציאל גדול בקרב יהודי מזרח אירופה. עוד לפני יוזמתו של הברון הירש כבר ישבו יהודים מעטים ביישובים החקלאיים: מויזסוויל (moisesville), אארונוויל (aaronville) ומוֹניגוֹטֶס.
מיה נבון
קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – מדור לדור – סיפורו של חפץ
מילון
פוגרוםפוגרום (רוסית: ??????, מילולית: השמדה, הרס) הוא פעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובדלת, במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת.
קוזקים
קהילת איכרים-חיילים בכמה מאזורי רוסיה, שנהנו (עד 1918) מזכויות מסוימות של שלטון עצמי בתמורה לשירותם הצבאי. ראשוני הקוזקים היו פליטים מתורכיה שהתיישבו בחבלי ספר - בערבה שמצפון לים השחור ("קוזקים של הדון") ובמערב אוקראינה של היום ("קוזקים של זפרוז'ה" על הדניפר). מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם צמיתים רבים מפולין ורוסיה.
ציטוטים
”חלום ציוני התגשם היהודי הנודד ושעונו התיישבו בישראל שלושה דורות.“