מאגר סיפורי מורשת

השעון בן 100 של סבא רבא משה פישר

לסבתי שעון כיס בן כ-100 שנה. שעון ישן מהסוג שהיו שמים פעם בכיס הג'קט. השעון היה שייך לסבא שלה שנקרא: משה פישר. הוא נולד בשנת 1885 ברומניה ועלה לארץ כאלמן בשנת 1949 בשנה בה סבתא שלי נולדה.

בארץ לאחר שמשה הזדקן, הוא התגורר בבית אבות בבני ברק וסבתא שלי,בתו זהבה הייתה מבקרת אותו מדי שבוע. סבא רבא משה היה מגיע מדי פעם להתארח אצל בנו, סבא רבא צבי. סבתא באותה תקופה הייתה נערה צעירה ויפה והיא אהבה אותו מאוד.

סבא רבא משה נפטר בשנת 1967 בשיבה טובה, מיתת נשיקה. הוא היה הסבא היחיד שסבתא זהבה הכירה. באותו זמן סבתא זהבה הייתה בת שמונה עשרה, ומכיוון שאהבה אותו מאוד ורצתה מזכרת ממנו, היא לקחה מהחפצים שנותרו לו את שעון הכיס שאיתו עלה ארצה מרומניה. סבתא זהבה שומרת עליו עד היום.

סבתא גרה במושב חדיד. חדיד הוא מושב באזור המרכז ליד העיר מודיעין, השייך למועצה אזורית חבל מודיעין. מושב חדיד הוקם בשנת 1949 ומייסדיו היו עולים מתימן, אליהם הצטרפו עולים יוצאי רומניה בשלב מאוחר יותר. כיום, מתגוררים במושב כ-800 נפשות והאוכלוסייה דתית. המושב קרוי על שם העיר הקדומה "חדיד", ששכנה בתל חדיד הסמוך ממזרח.

סבתא זוכרת את סבא משה כאדם מאוד מיוחד. אדם עם לב רחב שתמיד האיר פנים לכולם. היא זוכרת, שגם כשהיה כבר מבוגר היה בא אליהם לשבת. בשביל להגיע למושב חדיד, בו היא גרה, הוא צעד ברגל מהכביש הראשי שני קילומטר, ולא וויתר רק כדי לפגוש את הנכדות שלו.

הזוית האישית

כל פעם כשסבתא זהבה מסתכלת על השעון היא נזכרת בסבא משה וזה מחמם את ליבה.