מאגר סיפורי מורשת

עלייה לארץ של חיה פרג'ון " פונצ'ק " 

"עליתי בשנת 1957 לארץ. אנחנו דור ראשון לניצולי שואה, עלינו מפולין, הגענו לאיטליה וכל המשפחה נסעה באונייה שקראו לה "ארצה". האונייה לא הייתה להובלת אנשים, אבל בכל זאת עלינו ושטנו כמה ימים. כל משך השיט, בתור ילדה התפללתי לחזור הביתה לפולין, אבל כמובן היינו בלב הים… 

 

 

 

הגענו לחיפה אחרי כמה ימים , זה היה מראה מרהיב כשהגענו לקיבוץ יקום אני ומשפחתי שמחנו . הקליטה לא הייתה קלה היינו עולים חדשים, לא ידענו עברית והיה קשה. ילדים נקלטים מהר יותר, אני חושבת שהשנתיים האלה שהיינו בקיבוץ הם היו השנתיים הכי טובות, שהיו לי בחיים. רכשתי חברים, יכולתי לשחק בחוץ בלי פחד ואוכל לא היה חסר.

 

 

אחריי תקופת המגורים בקיבוץ גרנו ב"מעברות" בנוף ים. האהבתי את הים הייתי הולכת לים יום יום. לא היה קל לגור ב"מעברות", הקירות עשויים מדיקט דק, בחורף היה קר מאד והגשם דלף ובקיץ היה מאד חם.

 

שהינו קמים בבוקר השכנים היו שואלים מי שר אופרה באמצע הלילה? מסתבר שאבי אהב מאד לשיר והוא היה באמצע השינה שר וכל השכנים שמעו. היה לנו כלב שקראו לו מיקי, הוא היה כלב נאמן ויפה, היה מלווה את אמי לתחנת האוטובוס בדרכה לעבודה, ומחכה שתחזור. הוא היה הולך איתי לבית הספר, מגרד את דלת הכיתה שנפתח לו את הדלת, אבל כמובן שהמורה לא הסכימה להכניס כלב לכיתה. אז הוא היה מחכה עד שהייתי גומרת ללמוד והיה חוזר איתי הביתה.

 

אחרי כמה שנים עברנו לגור בהרצליה וכמובן איפה למדתי ? בבית הספר וייצמן כמובן!  באותו בית ספר בו אני משתתפת היום בתכנית הקשר הרב דורי.

 

בגיל 16 הכרתי את בעלי, למדתי אחרי שלוש שנים התחתנו. נולדו לנו ארבעה ילדים, הילדים כמובן למדו בבית הספר ויצמן! שהילדים נישאו הילדים שלהם, איפה הם למדו ? בבית הספר ויצמן כמובן !

 

היום אני סבתא ל – 14 נכדים ואני גאה להיות בארץ שלי, אחרי שכל משפחתי נספתה בשואה והוריי נשארו לבד והקמנו משפחה לתפארת ! אבי לא זכה לראות את 21 ניניו, לעומת זאת אימי נפטרה לפני ארבעה חודשים וזכתה לראות את 21 ניניה.

 

לבתי הגדולה רויטל ובעלה משה סרור יש ארבעה ילדים. לבתי השנייה אביבית ובעלה איתמר גיטא יש ארבעה ילדים. לבני השלישי אבי ואישתו דפנה פרג'ון יש שלושה ילדים ולבתי הקטנה עדי ובעלה יגאל למפרט יש שלושה ילדים.