מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השנה שלא אשכח – שנה של חיים במנזר

מופע קייטנת מחזות זמר בכיתה ג
בבר מצווה בירושלים
כילדה בת 10 הייתי שנה שלמה מחוץ לבית וחייתי במנזר.

השנה שלא אשכח

נולדתי בארץ ישראל, בעיר תל אביב בשנת 1935, ועד כיתה ד' למדתי בבית הספר "יבנה" בעיר. בתחילת כיתה ה', הוריי רשמו אותי ללימודים במנזר בעיר העתיקה בירושלים, שמו Notre Dame de Sion,   מנזר האחיות ציון (עין כרם). עד היום אני לא יודעת את הסיבה לכך, למרות ששאלתי הרבה פעמים.

 מנזר האחיות ציון (עין כרם) ( ויקיפדיה)

תמונה 1

זו הייתה פנימייה, והייתי מגיעה הביתה לחופש אחת לשבועיים, לשישי שבת. החיים שם היו מאוד קפדניים, ועם הרבה חוקים ומשמעת חזקה. למדו שם ילדות נוצריות, מוסלמיות ומספר בודד של יהודיות. היינו שם כמה עשרות של תלמידות, תמיד לבושות בתלבושת אחידה: שמלה כחולה, בקיץ עם כובע קש, ובחורף – עם כובע כחול. ישנו כ-20 בנות באולם גדול, ואסור היה לנו לפטפט שם. רק ישנו שם.

היינו אוכלות בחדר אוכל ענקי, ואסור היה לנו לדבר בזמן הארוחה או להושיט ידיים כדי לקחת לחם או מלח, ורק כפות הידיים שלנו היו מונחות על השולחן. אם הושטנו בטעות יד, הנזירות מיד העירו לנו. מקלחות לא היו לנו, אז התרחצנו כל יום עם גיגיות, לא תמיד היו מים חמים, והקור בחורף היה גדול.

מלבד הלימודים, לא היינו חייבות לעשות משהו נוסף כמו עבודה או מטלה כלשהי, אלא רק ללמוד. בפנימייה עצמה, היינו חייבות ללכת עם כפות ידיים שלובות ממקום למקום. אני זוכרת את הנזירה Mere Mary Leon (האמא מארי ליון), שהייתה המורה שלי. ואני זוכרת שהיו לי שם שתי חברות טובות, מוסלמיות ממשפחות אריסטוקרטיות: סיידה ונג'ווא.

בנוסף ללימודים הרגילים למדנו לרקום, נימוסים והליכות, וכשלימדו על הנצרות, היינו (התלמידות היהודיות)יוצאות מהחדר. לטקסים בכנסייה לא נתנו לתלמידות היהודיות להיכנס כי הטקסים היו מאוד יפים ומרשימים, והנזירות לא רצו שזה ישפיע עלינו. הן היו נחמדות, נתנו כבוד לדת היהודית, ואף פעם לא ניסו להשפיע עלינו מבחינה דתית.

בשעות הפנאי שלנו תמיד העסיקו אותנו הנזירות, והיו אתנו.הנזירות לבשו שמלות שחורות ארוכות, עם צווארונים לבנים גדולים ומעומלנים וענדו שרשרת ארוכה עם צלב גדול. על הראש לבשו כיסוי שחור, ולא ראינו את השיער שלהן בכלל. תמיד ידענו מה קורה בחוץ, כי אחת לשבוע היינו יוצאות לטיול בירושלים, לבושות בתלבושת אחידה ועם כובע על הראש.

אני זוכרת שאבא שלי היה מבקר אותי לפעמים במנזר. הוא היה מחכה לי בסלון למטה, היו קוראים לי והייתי יורדת, יושבת אתו לזמן קצר.

לעומת ההתנהגות היפה וההוגנת של הנזירות והתלמידות במנזר, החברים מבית הספר ומהשכונה עשו עליי חרם במהלך החופשות שחזרתי הביתה. הם לא דיברו איתי ולא שיחקו איתי, ובכלל קראו לי נוצרייה כי למדתי במנזר.

באחת הפעמים, לקראת סוף השנה כשהייתי בבית באחת החופשות, החיילים הבריטים עשו פשיטה, וחיפשו נשק בדירה שלנו. מאוד פחדתי שימצאו נשק, כי אחי דוד היה חבר מחתרת (בארגון האצ"ל). הרבה שכנים ואנשים מהרחוב התאספו ליד הבית שלנו, וביניהם גם החברים שלי מהשכונה. כשהחיילים הבריטים עזבו אחרי שלא מצאו שום דבר, כולנו שמחנו, ואז החברים שלי התחילו לדבר איתי כי הייתה אווירה שמחה, אז הרגישו צורך לדבר איתי.

לאחר מכן, סיפרה לי אמא שלי שהיא החביאה את הנשק על הגוף שלה, ועשתה את עצמה חולה כדי שהחיילים לא ייגעו בה.

בסך הכול הייתי במנזר שנה אחת בלבד. כמו שאני לא יודעת מדוע למדתי שם, כך איני יודעת מדוע הוציאו אותי משם, והמשכתי בלימודיי בבית הספר "אליאנס" בתל אביב. מהחברות היהודיות שהמשיכו ללמוד שם, נודע לי שכשפרצה מלחמת השחרור, בחורים ישראלים הוציאו אותן מהמנזר ומהעיר העתיקה ברכב משוריין.

השנה שלמדתי במנזר זכורה לי כחוויה מעניינת, למרות שבזמנו היה לי קשה כי הייתי רחוקה מביתי, ממשפחתי ומחבריי.

 העשרה

מנזר האחיות ציון (עין כרם): "מנזר האחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion) בעין כרם בירושלים הוקם לפני כ־150 שנה כדי לשמש כמרכז סיוע ליתומות נוצריות־מארוניות מלבנון, שהוריהן נהרגו בידי פורעים דרוזים. המתחם, השוכן על גבעה בצפון השכונה, כולל גינה מטופחת ובה כנסייה, מנזר, בית הארחה (בית היתומות לשעבר), מוזיאון קטן ובית קברות".

תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ה

מילון

מנזר האחיות ציון (עין כרם)
מנזר האחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion) בעין כרם בירושלים הוקם לפני כ־150 שנה כדי לשמש כמרכז סיוע ליתומות נוצריות־מארוניות מלבנון, שהוריהן נהרגו בידי פורעים דרוזים. המתחם, השוכן על גבעה בצפון השכונה, כולל גינה מטופחת ובה כנסייה, מנזר, בית הארחה (בית היתומות לשעבר), מוזיאון קטן ובית קברות.

פשיטה
התנפלות והסתערות על מקום ללא כוונה להחזיק בו, אלא בעיקר במגמה לחבל, להטריד, להשיג ידיעות וכדומה

אריסטוקרטיות
אצילות, ממעמד האצולה

ציטוטים

”שסבתא שלי לעולם לא תשכח את השנה הזאת במנזר. היו בה קשיים, קפדנות, שמחה, תקווה.“

”הנזירות היו נחמדות, ונתנו כבוד לדת היהודית“

הקשר הרב דורי