מאגר סיפורי מורשת

לאבא היו אחים חקלאיים בשותפות עם שיחים עירקים. כשהייתי בן 7 אבא החליט לקחת את כל המשפחהולעבור לעיר בירתה של עירק לעיר בגדד. אבא החליט לעבור מאחר  ולא היה מרוצה ממערכת החינוך, בעיירה דיוואיה, שבה גרנו,  החינוך שם לא היה מספיק טוב. כך התחלתי ללמוד בעיר בבגדד בבית ספר פרטי. לאחר שסיימתי את לימודי בבית הספר היסודי, בביה"ס הפרטי, עברתי ללמוד בבית ספר של יהודים. לבית ספר קראו – "שמש".  סיימתי את הכיתה הראשונה לאחר הקמתה של מדינת ישראל (שנות החמישים).בית ספר  "שמש" פעל עד גל עליה לארץ ואז בית הספר נסגר. לאחר סגירתו של בית הספר 'שמש', 

משנות ילדותי, אני זוכר, שבבקרים היינו הולכים לבית הספר, ואחרי הלימודים היינו משחקים עם חברים  במשחקים, כמו מחבואים. נהגנו גם ללכת לפארק ולשחק כדורגל.

כל התלמידים הנותרים, עברו ללמוד בבית ספר שמומן ע"י נדבן יהודי, עירקי עשיר שנקרא 'פרנק עייני'. סיימתי שם לימודי בחטיבת ביניים ובתיכון עשיתי את ה"בגרות". התחלתי לעבוד וכעבור שנה נרשמתי לאוניברסיטת ללמוד שפות. בתום שלוש שנות לימוד, קיבלתי תואר ראשון  בשפה האנגלית. עם סיום לימודי תואר ראשון, המשכתי לעבוד, בשנים אלו הייתי עד לשלוש מהפכות בעירק.

לפני העלייה לישראל המצב בעיראק היה מאוד קשה. באותה תקופה, סוף שנות ה-60, היו בעיראק בין 3000 ל- 4000 יהודים. משפחתי, וכן יתר משפחות היהודים, רצינו לברוח מעיראק, אך לא הייתה דרך, כיוון שהשלטונות בעיראק אסרו על היהודים לצאת מגבולות המדינה. השלטונות מנעו מאתנו עבודה והתנכלו לנו רק בגלל היותנו יהודים.בראש השלטון עמד הרודן סדאם חוסיין, שהיה איש אכזר ביותר. בשנים שבין 1969 ל- 1971, השנה שבה הצלחנו לברוח, עונו, נתלו ונהרגו 250 יהודים על לא עוול בכפם. במהפכה האחרונה עלה לשלטון הרודן סאדם חוסין והוא התחיל להתעלל ביהודים. התחילה תקופה של רדיפותתלו 11 אנשים והרגו יותר מ- 250 איש ללא שום סיבה. התחלנו לחפש דרך לבריחה

בשנתיים שקדמו לבריחתי כמעט ולא עבדנו (אני וכל היהודים) … ניתקו לנו את הטלפונים וציוו  על כל היהודים בעירק, שלא גרו בבגדד, לעזוב את כל מה שיש להם (עסק, ביתים וכדומה) ולעבור לגור בבגדד. אני עצמי הכרתי קבוצה של בנים ובנות, שהתראינו מדי פעם כדי לשוחח ולהעביר את הזמן. יום אחד נודע לי כי אחת מבנות הקבוצה הצליחה לברוח מעירק בדרך לא דרך. הכרתי אחד משני אחיה וביקשתי ממנו שייתן לי את שם המבריח שסייע לאחותו לצאת מהמדינה. הוא היה זהיר והבטיח שישאיר לי את מספר הטלפון שלו לאחר שייצא מעירק. וכך עשה.  התקשרתי למבריח, שהיה עיראקי כורדי, שענה לשם "חמד קאקה". בשפה הכורדית נקרא המבריח "קאקה ". חמד קאקה הודיע לי, כאשר התקשרתי אליו, שהוא מוכן להבריח כמה אנשים שארצה בתמורה ל- 150 דינר לנפש, שהיו שווי ערך ל-580 דולר.