מאגר סיפורי מורשת

השם קריית יובל ניתן לשכונה  לכבוד יובלה ה- 50 של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל). שעל אדמתה נבנתה. המשתכנים בשכונה חכרו את האדמה מקק"ל לתקופה של 50 שנים.

בשנותיה הראשונות נקראה השכונה בשם הערבי "בית מזמיל". גרתי בשיכון ותיקי ההסתדרות החל משנת 1954, שנבנה על ידי "חברת שיכון עובדים". שיכון זה היה זה אחד מבין שיכונים רבים שנבנו בתקופה זו בשכונה ובירושלים בכלל.

  חשוב לציין, ש"שיכון": הוא בניה יזומה של בניינים דומים על ידי הממשלה (או גוף ציבורי אחר) באמצעות חברות בנייה ציבוריות, כדי לפתור את הבעיה של מצוקת דיור, שנוצרה עקב העלייה הגדולה לארץ בתקופה זו. השכונה כללה בתים דו- משפחתיים עם שני דיירים ובתים דו קומתיים עם 4 משפחות דיירים. כל דירה סה"כ 45 מ"ר כוללת שנים וחצי חדרים וגינה.

 אני גרתי בבית דו-משפחתי. אנחנו חשבנו שזה ארמון ונהנו מאוד במיוחד מהגינה.  שתלנו בחצר פרחים ועציצב ים בדלי בגינה, ושני תוכים במרפסת.

   בשנת 1957 קרן קיימת השיגה תרומה להקמת גן ציבורי לתושבי השכונה ובמיוחד לילדיה לא רחוק מביתי.(תחילת רחוב בורוכוב ). גן זה נחנך ב- 22.7.1957. הגינה כללה עד כמה שזכור לי כמה נדנדות תלויות ונדנדות אחרות, צמחים וכיכר עגולה מכורכר.  הגן קיים עד היום הזה וילדי קריית יובל נהנים ממנו.

הגן ממוקם בצד הדרום מזרחי של רח' בורוכוב הוא רחוב הכניסה, והיה הרחוב הראשי, בשיכון ותיקי ההסתדרות, שנכון להיום שינה צורתו.

  אני אהבתי מאוד מוסיקה. אמנם רציתי ללמוד פסנתר, אבל הסתפקתי בלימוד חלילית, מאחר ולהורי לא היה מספיק כסף לקניית פסנתר.

הייתה לי אחות צעירה יותר (נחמה ז"ל). אביה של חברתה (ענת פורן) זבולון פורן, עבד בקק"ל בירושלים, שעל אדמתה, כאמור, הוקם הגן והוא היה אחראי על הכנת טקס חנוכת הגינה הציבורית.

 זבולון פורן, ביקש ממני, לארגן כמה ילדים וילדות המנגנים היטב בחלילית ,לנגן יחדיו מספר קטעים בטקס חנוכת הגן. הסכמתי (הייתי אז בת 14 שנים) לקחתי את שבעת הילדים אותם אתם רואים בתמונה שלפניכם (מימין לשמאל: בלהה פיאמנטה, עמיקם כהן, נחמה בשין [אחותי ז"ל], מיכל ומאיה, ענת ואסנת פורן [בנותיו של המארגן]ואני- שרה פתאל המארגנת). במשך כחודש ימים התכנסנו בביתי כל שבעת הילדים מספר פעמים בשבוע  והתאמנו בהתלהבות ובאחריות.

עד כמה  שזכור לי התרגשתי מאוד מהזכות והאחריות שנפלה בחלקי להכין את הטקס. ועמדנו היטב במשימה.

 לטקס הגיעו אורחים רבים וביניהם משפחת  התורמים, יהודים אמריקאים, משה ואמה שייבר, שעל שם בנם, יצחק מיכאל, נקרא הגן "נווה מיכאל". הנוכחים במקום וביניהם גם הורי כל הילדים המנגנים הגיעו לטקס ורוו נחת מילדיהם המנגנים.

שכונת קריית יובל שוכנת בחלקה הדרום מערבי של ירושלים, מצפון לה נמצאים שכונת בית וגן, הר הרצל ו" יד ושם". ממערבה שוכנת שכונת עין כרם, מדרומה עיר גנים וקריית מנחם וממזרחה רמת שרת ורמת דניה . השכונה משתרעת על שטח של כ- 1,200 דונם ובה כ – 6.200 יחידות דיור. השיכונים הראשונים בה היו שיכון ותיקי ההסתדרות בה התגוררתי כאמור, ושיכון עולים. בסוף שנות ה- 50 הוקמה בה מעברת אזבסטונים גדולה, בוואדי ארוך וצר במערב השכונה.

 ב-1973 הוקמה "המפלצת" (ליד שיכון העולים והאזבסטונים) יצירה של הפסלת הנודעת ניקי סיינט-פאול שהגתה את הרעיון להקים את "המפלצת נדנדה" כמתנה לילדי ירושלים. 

 קריית יובל נכון להיום, היא מבין השכונות הוותיקות בירושלים וכאחיותיה כך גם היא: אוכלוסייתה מבוגרת יחסית לממוצע העירוני. ומגוונת למדי. נוכל למצוא בה אזורים יוקרתיים ומבוססים, לצד אזורי רווחה השוכנים זה לצד זה.

במשך השנים שופרו תנאי המגורים בשכונה. שיכון הוותיקים בו גרתי הפך לשיכון יוקרתי וגם השיכונים האחרים שופצו. התחנה הסופית של הקו הראשון של הרכבת הקלה נבנה בקריית יובל.

סיפורה של שרה פתאל מתועד בבלוג הארצי של תכנית הקשר הרב דורי