השליחות של סבא שמואל אברהם ברומניה
שמי שמואל אברהם גלויברמן, נולדתי בשנת תשי"ח בירושלים להוריי אשר ופסיה. בילדותי למדתי בביה"ס יבנה, המשפחה שלי משתייכת לחסידות קרלין ובערך בגיל שש עשרה הפכתי לחבדניק, למדתי בישיבת חב"ד בלוד תקופה קצרה, ואחרי זה למדתי בירושלים בישיבת "תורת אמת". המשכתי ללמוד אצל הרבי בניו יורק כמעט 4 שנים, לאחר מכן התחתנתי בצרפת.
את מקצוע השחיטה למדתי עוד שהייתי בחור. אחרי החתונה נהייתי שוחט, גרנו תקופה בארץ, ובהוראת הרבי נסעתי אחרי שנולדו לי שלושה הילדים, לשליחות ברומניה, הייתי שם שנתיים וחצי. שימשתי שם בתפקיד של שוחט, רב ובעצם עסקתי בכל מה שהיו צריכים לעשות בקהילה היהודית בענייני היהדות. לאחר כמה שנים חזרתי ארצה ומאז אני בארץ. להוציא תקופות שאני נוסע מידי פעם לעבוד בחו"ל…
השליחות שלי ברומניה
התקופה הכי משמעותית שלי בחיים, זו השליחות שלנו ברומניה, שבאותם שנים רומניה הייתה מדינה קומוניסטית, היה לנו שם גם קשה וגם נעים… קשה כי התנאים היו מאוד קשים. אני ואשתי גידלנו 3 ילדים קטנים בבית, יחד עם זה השתדלנו לקרב יהודים, ולדאוג לאוכל כשר ליהודים ברומניה, לדוגמה, שיהיה בשר כשר לכל היהודים שגרים שם, ויחד עם כל הקושי, זה היה מאוד מעניין ומאתגר. אבל, אחרי שהילדים התבגרו קצת, והם הגיעו לגיל בית הספר, היינו חייבים לחזור לארץ…
ברומניה היו קשיים רבים ושונים, לדוגמא אפילו חלב כשר לילדים לא היה בהישג יד, על מנת להשיג חלב כשר, שאינו חלב עכו"ם, הייתי יוצא כל שבוע מוקדם בבוקר, ונוסע ברכבת כדי לחלוב ולהביא חלב לילדים, בנוסף לכך, לימוד האותיות והקריאה היה מוטל על כתפיי, מאחר ולא היה שם גן שהילדים יוכלו ללמוד שם. ולכן היינו צריכים להעסיק אותם בבית. הקושי הגדול היה במיוחד בקור הגדול של החורף כאשר היה שלג כבד בחוץ והם היו נשארים ימים שלמים בבית. פעם בשנה היינו מגיעים לבקר בארץ ובפסח היינו נוסעים לצרפת לחמי וחמותי.
סיפורו של חפץ
לפני שטסתי לרומניה הרבי נתן לי ספר "תניא" עם חתימת ידו הקרושה. לאשתי והבת הגדולה הוא העניק סידור עם החתימה שלו, אלו החפצים שמאוד יקרים לליבי.
זיכרונות ילדות ממלחמות ישראל
כשפרצה המלחמה, מלחמת ששת הימים, הייתי ילד בן תשע וחצי. אני זוכר אותה היטב. המלחמה התרחשה ממש בקרבת ביתנו. בתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים הייתה ירושלים חצויה, גבול חצה בין ירושלים העתיקה לירושלים החדשה. הגבול עבר קרוב לביתנו. כשפרצה המלחמה נפלו הרבה הפצצות, ומאחר שגרנו ממש בסמוך לגבול והכול היה מאוד קרוב אלינו, שמענו כל המלחמה את רעש המטוסים ואת הפגזים. זו הייתה תקופה מפחידה. במיוחד בשבילי כילד קטן.
לאחר מכן כשהייתי בחור פרצה מלחמת יום הכיפורים, אומנם היא הייתה רחוקה מהבית אבל שרר פחד מאוד גדול , מאחר ונהרגו המון חיילים. אני זוכר שגרנו בירושלים, ושביום השני למלחמה הלכתי עם סבתא שלי, לפתע ראינו את הצבא צועד לעבר הגבול עם שריוניות, כדי להילחם בגבעת התחמושת. זה היה ממש מול הבית של סבתא שלי. כל הלילה לא היינו מסוגלים לישון בגלל הפחד והרעש של ההפצצות. הרבה חיילים נפלו בקרב על גבעת התחמושת. ב"ה היו גם הרבה ניסים וניצחנו את האויב.
הזוית האישית
מרים גליוברמן משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומביאה את סיפורו של סבא שמואל אברהם.
מילון
גבעת התחמושתהוא הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים שעמד סמוך למקום, על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים שהיא שלוחה של הר הצופים מכיוון צפון-מערב. ב-19 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, כבש הליגיון הירדני את המוצב[דרושה הבהרה] ושטחים נוספים בצפון העיר, תוך ניתוק הר הצופים ממערב ירושלים. המוצב נותר בשליטת ירדן עד לכיבושו במלחמת ששת הימים, בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום נמצא על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי.
מלחמת יום הכיפורים
נקראת גם מלחמת יום כיפור") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות כנגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.
ציטוטים
”רגעי הנחת שלי הם, כשאני רואה את הנכדים שלי. ממשיכים בדרכי התורה והחסידות.“