מאגר סיפורי מורשת

שמי הניה אדם וילד, נולדתי בשנת 1947 בחיפה. בשנת 1959 בהיותי בת 12 וקצת. סיפרו לי הורי שאנחנו נוסעים לרגל עבודתו של אבי לשנתיים לארץ שקוראים לה ניגריה.

 

אף אחד מאתנו לא ידע שום דבר על ארץ זו. התחלנו להתעניין ולחפש בכל מיני ספרים ובאטלס. בחופש הגדול בסיומה של כיתה ו' נסענו אמי אחותי ואחי. אבי נסע 3 חודשים לפנינו ולפי המכתבים שקבלנו ממנו הוא התכונן לבואנו והכין עבורנו את הדירה.

לאחר שעות ארוכות של טיסות הגענו לביתנו החדש בעיר שנקראת איבאדן. הבית היה גדול ומרווח ושונה מאד מהבית בישראל. הסביבה כולה היתה מלאת עצים גבוהים וסביבם שיחים ירוקים וסבוכים. כבר בימים הראשונים נודע לי שאלך לבית ספר שבו לומדים כל ילדי העובדים הזרים המגיעים לעיר.

 

 

בית הספר היה שייך למנזר אנגלי ולימדו בו נזירות. שפת הלימודים היתה אנגלית, והמשימה היתה לא קלה. בהתחלה לא הבנתי הרבה פרט למילים הבודדות שהספקנו ללמוד בכיתה ו' בישראל. הינו מעט מאוד ילדים ישראלים והשתדלנו לעזור אחד לשני. החוויה המבלבלת ביותר היתה בכל בוקר כאשר כל התלמידים התאספו לתפילת בוקר ואנחנו כיהודים לא התפללנו, אך לפי תקנון בית הספר היינו צריכים לעמוד לתפילה. באחד הימים החלטנו שבעת התפילה אנחנו גם נתפלל. למדנו כולנו בבית בעל פה את תפילת "שמע ישראל" ובכל בוקר בעת התפילה התפללנו בלחש בלב. לאחר מספר חודשים גדל מאוד מספר הישראלים שהגיעו לעבודה בניגריה וכך גם גדל מספר התלמידים בגילים שונים.

 

בית הספר במנזר לא יכול היה לקלוט כל כך הרבה תלמידים והקהילה הישראלית החליטה להקים בית ספר ישראלי בבנין מגורים. בבית הספר הישראלי למדו מורות ישראליות שהיו נשות העובדים. הלימודים התנהלו בעברית לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך בישראל. למדנו מתוך ספרים וחוברות שקבלנו מהארץ. בכל כיתה למדנו שתי כיתות. אני למדתי עם כיתה ח' למרות שהייתי בכיתה ז'. המורה היתה עוברת מתלמיד אחד לשני ולכל אחד מתאימה את חומר הלימודים.

 

המחנכת לימדה את כל המקצועות פרט, לאנגלית וצרפתית. האווירה בבית הספר היתה נעימה מאד חגגו כל יום שישי קבלת שבת וכמובן, את כל חגי ישראל. כמו כן, הקפידו לחגוג לכל ילד את יום הולדתו. יצאנו גם לטיולים משפחתיים משותפים להכיר את חבל הארץ שבו גרנו.

 

נופי הארץ היו שונים מאד ממה שהכרנו. בארץ אין ג'ונגל ואין שפע של מים בכל מקום. וכמובן, שפגשנו פירות שלא הכרנו בישראל כמו אננס ואגוז הקוקוס, פרי הפאפיה ועוד. אחת התופעות המוזרות ביותר היתה שבכל יום כמעט בשעות הצהרים החמות, היה יורד גשם זלעפות ושוטף את הכול.

אהבנו מאוד לשחות בבריכה השכונתית כאשר הגשם יורד על ראשנו בטיפות גדולות וחמימות. הזמן חלף מהר מאוד וכבר חלפו שנתיים ובצער רב נפרדנו מהחברים החדשים שרכשנו מהמורות ובית הספר החדש שנבנה במיוחד לקהילה הישראלית. הזכרונות מלווים אותי כמובן עד היום הזה.  

 

תשע"ה, 2015