מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מיכאל, השם ניתן לי על שמו של סבא רבא שלי. הכינוי שלי הוא מיקי ושם החיבה שלי הוא "אבוש" ו"אבוללה" על שום שאני אבא של נדב. שם המשפחה שלי הוא גלבנדורף והוא הגלבנדורף היחיד בעולם – מקור שם המשפחה שלי הוא כפר צהוב. נולדתי בחיפה בשנת 1960. אני מציין את יום הולדתי על ידי כך שבני כותבים לי ברכות וקונים לי מתנות ומקשטים את הבית בבלונים. במשפחתי הגרעינית אני בן צעיר מתוך שני אחים.

כל הסיפור שלי הוא אוסף של חווית ילדות בלתי נשכחות.

חוויה של ילדים שובבים

בילדותי כשהייתי בן 10-11 הייתי בחבורה של כמה ילדים בשכונה שהיו חבריי הטובים וכולנו היינו שחקני כדורגל. זה היה ביום שישי בצהריים אחד הילדים הביא כדור, התאספנו כולנו בחצר הבניין של הוריי והתחלנו לשחק. בני השכן שלנו היה "מפציץ המשחק". אחיו של בני ושמו יעקב לא אהב כדורגל כמו אחיו והוא בדרך כלל עמד בשער כשוער. יהודה, אחיהם הגדול של בני ויעקב, שהיום בגילי (גיל 59) שיחק לא רע. היום הוא נהג מונית. אני אהבתי כדורגל והבקעתי הרבה שערים ובמשחק אחד בעטתי כל כך חזק שהכדור נכנס לחלון של שכנה שגרה ממול בית הוריי בשנת הצהריים שלה ביום שישי ואז היא יצאה לחלון והתחילה לצעוק. "אני יוצאת עם הנעליים שלי ואני ארביץ לכם" ומאז ברחנו משם ולא שיחקנו שם יותר. בתור ילדים המשכנו לשחק כדורגל אבל לא ליד השכנה, עד היום אני זוכר איך היא צעקה עלינו.

הילדות בשכונה

כשכל הילדים בשכונה גדלו, לאחד השכנים היה כלב זאב ושמו חץ וחתול ושמו צ'יקי ועוד כלבה ושמה באפי ובזמן שאני חזרתי מבית ספרי הכלבה באפי הייתה מסתובבת כמו סביבון והייתה מאוד שמחה לראות אותי. החתול צ'יקי שהיה גדול ויפה בא אליי ושיחקתי איתו הרבה.  המאכל האהוב ביותר על יהודה ודובי חברי מבית הספר היסודי שכרגע גרים בארצות הברית הוא פלאפל בפיתה עם טחינה וחריף וזה היה מאוד מאוד טעים.

תפוזים

לידנו גרה שכנה שהיו לה הרבה עצי פרי אהבנו לעשות מעשי קונדס והיינו נכנסים לבית של השכנה וקוטפים את הפרות מכיון שהיינו קטנים ולא הצלחנו לקטוף את הפרות אז היינו מחליטים לעשות סולם גנבים. אני הייתי השובב של החבורה לכן היו תמיד מעלים אותי על הסולם עם ידיים משולבות. ככה הייתי קטפתי תפוזים ומנדרינות מהשכנה. כשהיא הייתה רואה אותי קוטף היא  הייתה צועקת: "אני הולכת לספר לאימא שלך" בשלב זה אני וחבריי מיד היינו בורחים. כמובן שהדברים עברו להורי והם ביקשו שאפסיק עם מעשה הקונדס שלי.

אבי מיכאל עם משפחתו

חברות מפתיעה

כשהתבגרתי יותר למדתי בבית ספר יסודי "דגניה" בקריית חיים. כשהייתי בכיתה ד' אחד תלמידים שישב מאחוריי ניסה להעתיק ממני את המבחן כאשר קלטתי את מעשיו סירבתי לשתף אתו פעולה. למחרת בהפסקה קיבלתי איומים מאותו תלמיד אני זוכר איך שלא נכנעתי לפחד והחלטתי לשוחח אתו על המעשה והאמת היא שמאותו יום אנחנו החברים הכי טובים.

אוסף בולים

לאבי היה אוסף בולים ישן והוא שמר עליו כל השנים. היו בו בולים מכל הארצות, יום אחד הגיע אליי חבר הביתה הראיתי לו את האלבום בולים והוא נורא התלהב. לצערי מאז ועד היום לא מצאתי יותר את האלבום. לדעתי אותו חבר מאוד התלהב מהאלבום שהחליט להשאיל אותו עד עצם היום הזה.

זפת

מעשה קונדס נוסף שאני זוכר הוא כשאבא שלי לקח אותי ואת אחי הגדול ביום כיפור לבית הכנסת. אחי יצא החוצה מבית הכנסת ולידו הייתה חבית מלאה של זפת, החלטנו יחד לשחק ונכנסנו לתוך החבית של הזפת. כשיצאנו משם היינו שחורים לגמרי. לא אשכח את הפנים של אבי כאשר ראה אותנו שחורים כ"כ… עד היום כשאנחנו נזכרים באירוע זה כל פעם אנחנו מפסיקים לצחוק.

היו ימים, חבל שעברו.

הזוית האישית

נדב: אבא תודה רבה שסיפרתי לי על עברך המעניין והמשעשע. מודה לך שעברת איתי את התהליך המיוחד זה. אני אוהב אותך.

אבא: אני אוהב אותך מאוד תודה שלימדת אותי להשתמש במחשב ולקחת חלק בתהליך הזה.