מאגר סיפורי מורשת

יונה חסקלוביץ סבתא של נאור לוי

 

סרטון: סיפור חיי השכול של סבתא יונה

נולדתי בחיפה בשנת 1949, להורים ציונים, שעלו בשנת 1948 מרומניה.

 

העלייה הייתה קשה ופעמיים נאסרו בחציית הגבול, עד הגעתם לארץ ישראל. אימי חנה רוזנר, עסקה בכתיבה עיתונאית ברומניה. אבי שלמה חובן, עסק באומנות ופיסול ברומניה. עם עלייתם ארצה, הם השתכנו בעיר התחתית בחיפה. הם עלו יחד יחד עם סבתי ברנה, שבעלה-סבי, יונה רוזנר, נהרג בפרעות השואה, בעיר יאשי שברומניה. הוא קבור שם בקבר אחים

 

 

אני זוכרת שאבא היה מחויל תדיר לצה"ל, אך כשהיה בבית, עסק ביצירות , עבודות עץ. הוא ייצר נדנדות, משחקים וריהוט עץ, בגינה הקטנה שטיפח. הוא העריץ את אשתו, אימנו חנה ואהב לשחק איתנו הילדים, יונה ואברהם.

 

למרות תקופת הצנע באותן שנים, הבית הריח תמיד בישולים ואפייה וקולות של צחוק והשתובבות.  חצר ביתנו שימש את ילדיי השכנים. אבי מכר קרח, עם סוס ועגלה בחיפה. נכון יותר, נתן קרח להרבה מלקוחותיו, ללא כסף, כי להבנתו, הם היו זקוקים לעזרה. (זאת יתברר לימים).

 

הוא תכנן בפרטי פרטים, את העסק שכה חלם להקים, אולם אז פרצה המלחמה בסיני מבצע קדש. בשנת 1956 אבי שלמה חובן, נפל במבצע קדש והוא בן 33 שנים. מערכות משרד הביטחון במדינה, לא היו ערוכים, מסודרים ותומכים, כפי שהם כיום.

 

כל ילדותי ארגתי לאבא, שילווה, ישחק ויתמוך. לא השתתפתי בטקסי זיכרון בבית הספר. לי הייתה חלקת קבר לבוא אליו. התנגדתי להיקרא יתומה. רציתי להיות ילדה ככל חברותיי, אם כי הרגשתי שונה ובוגרת מהן.

 

בגיל 21. הייתי סמינריסטיית בסמינר גורדון בחיפה. עברתי לגור בחולון, לכבוד נשואי לשלמה בעלי, בשנת  1970. כן, איבדתי את אבי שלמה וקיבלתי את בעלי שלמה,  בעל לתפארת.

 

לצערי, נושא כתיבתי הוא על השכול. בעודי חובקת את בתי הבכורה מירב, פרצה מלחמת יום כיפור בשנת 1973. במלחמה זו נפל אחי הצנחן אברהם, באותו חצי האי סיני, שבו נהרג אבי והוא בן 22. שניהם, אבי ואחי היו קבורים, קבורה זמנית לשנה, בקיבוץ בארי ושניהם קבורים בחלקה הצבאית בחיפה.

 

באוקטובר 1977 נולד בני אברהם. הוא קרוי על שם אחי אברהם. יום מילתו  היה גם תאריך נפילת אחי. אימי חנה, חלתה במחלה קשה, לאחר נפילת אחי וגם אותה אני רואה כחלל צה"ל. היא לא סלחה לעצמה, על שנענתה ללחצי אחי ואפשרה לו בחתימתה, להתגייס לצנחנים. עד גיל 40  איבדתי את משפחתי הגרעינית, במלחמות ישראל. אבא, אח, אימא.

 

אדמת ארצי רוויה בדם אהוביי. מייחלת שנצליח להשיג שלום במדינתנו הקטנה, כדי שמשפחות נוספות, לא יצטרפו למעגל השכול. מקווה ומתפללת לדורות הבאים, אופק של שקט ושגשוג.

 

ככתוב בספר "תהילים" בפרק א': "והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול, וכל אשר יצליח".

 

אני פועלת בנושא השכול ועוזרת לאלה הזקוקים לעזרה. משתדלת להמשיך את ההתנהלות, שאני זוכרת מבית. לקחתי על עצמי מסע חיים של הנצחה. מציירת ובצורה זו מתחברת לאבי שלמה, שיצירותיו, בכל תחומי חייו , נפסקו בגיל צעיר.

 

אני אישה אופטימית, שמחה ואוהבת אנשים, למרות השכול שחוויתי, כי כך בחרתי בחיי. מאמינה שמידת אושרנו, תלויה גם בנו. הקמתי משפחה מקסימה בישראל. חינכנו בת ובן למאור פנים לאחרים. יש לי בעל, חבר לחיים  וארבעה נכדים מקסימים ותמיד מקווה לטוב.

 

מורשת וקולות יקירי איתי תמיד והזמן אינו מכבה זיכרונות.יונה חובן חסקלוביץ 

 

העיר יאשי , רומניה: "יאשי ברומנית: Ia?i או Ia?ii, בעברית מופיעים לעתים גם התעתיקים יאסי ויאש. היא העיר השנייה בגודלה ברומניה, בירת מחוז יאשי הנמצא באזור ההיסטורי של מולדובה. העיר הייתה בירת נסיכות מולדובה בשנים 1564 – 1859, אחת משתי הבירות של הנסיכויות הרומניות המאוחדות בשנים 1859 – 1862 ובירתה החלופית של רומניה בעת הכיבוש הגרמני של בוקרשט במלחמת העולם הראשונה."

 

היהודית ביאשי: "ביאשי בוצע בתקופת השואה אחד הפוגרומים האכזריים ביותר ביהודים (ראו: פרעות יאשי), שבמהלכו נרצחו כ-15,000 יהודים ורבים אחרים הוכו, עונו והושפלו. הרכוש היהודי הפרטי, המסחרי והקהילתי נבזז בגלוי ומרבית היהודים ששרדו הוגלו מהעיר למחנות ריכוז. כתוצאה מאירועים אלה, יש רבים בישראל שהעיר ידועה להם לשמצה. לאחרונה שופץ בית הכנסת הגדול של יאשי ונבנה מוזיאון ליהודי יאשי."

 

מבצע קדש, מלחמת סיני: "היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני"

 

מלחמת יום כיפור: "פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד ה-26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.‏"

 

תשע"ה, מורה מובילת תכנית שרית כץ, בית ספר גנים, גני תקווה.