מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה שחר.

אבי אברהם עלה ארצה מפולין בשנת 1930. הוא הגיע לקיבוץ הבונה ליד פ"ת שם התגורר במשך שנתיים. לאחר מכן הצטרף לקיבוץ שומריה בחדרה, שלאחר מכן השלים את קיבוץ עין שמר. הוא התגורר בעין שמר כל שארית חייו. אמי פרומה, עלתה ארצה מפולין, בשנת 1932 לקיבוץ כרכור שאחר כך הפך לעין שמר. בשנת 1944 נשאו הורי ונולדו להם אני, שלמה בשנת 1945, ואחותי רבקה בשנת 1949.

אבי עבד בבניין ובהמשך עבד בהנהלת חשבונות בעין שמר במשך כ-40 שנה. אמי עבדה במשך עשרים שנה ברפת ואח"כ בבית התינוקות. בשנת 1969 נישאתי לדנה ומאז אנחנו חיים בעין שמר. נולדו לנו שני ילדים: רביב וטל. לרביב 4 ילדים: ענבר, תומר, מיי ואור. ולטל 3 בנות: עדן נעמה והילה.

הסיפור שלי הוא על השירות הצבאי בסדיר ומילואים.

התגייסתי לצבא בשנת 1964 ושירתי ביחידת סיור של פיקוד דרום שנקראת סיירת שקד. תפקידנו היה לעשות סיורי גבול נגד חדירה של מסתננים, שרצו להיכנס לישראל ולעשות פיגועים או לגנוב מכל הבא ליד. במסגרת סיורי גבול, הינו נוסעים ברכבים על הדרכים ובודקים עקבות של בני אדם שעברו בדרך.

אם היינו רואים עקבות, היינו הולכים על העקבות שהוביל אותנו גשש בדואי, שזו הייתה ההתמחות שלו. במסגרת אחד הסיורים מצאנו עופר בן צבי. אני  לקחתי אותו לבסיס ושם גידלתי אותו. הייתי נותן לו לשתות חלב מבקבוק ואחרי שהוא קצת גדל החזרנו אותו למקום שבו מצאנו אותו. ואני מקווה שהוא מצא את אמו ונשאר בחיים.

במסגרת המילואים, לאחר מלחמת יום הכיפורים, שירתי ברמת הגולן ובחרמון. הצטרפתי ליחידת האלפיניסטים שהיא יחידת מילואים מיוחדת המאומנת לפעול בתנאי מזג אויר קיצוניים של שלג וקור. במסגרת זו גם למדתי לעשות סקי.

סיפורו של חפץ:

אני שלמה שחר, קיבלתי את השעון שעובר במשפחה, מאבא שלי, אותו הוא קיבל מאבא שלו. השעון מסוג אומגה יוצר בשנת 1900. קיבלתי אותו מאבא שלי, בבר מצווה שלי ומאז אני שומר אותו אצלי בבית בקופסה עם עוד שעונים. זהו שעון ששמים בכיס של המכנסים.

השעון הוא מזכרת שעובר מדור לדור ואני אתן לנעמה את השעון הזה בבת המצווה שלה.

הזוית האישית

סבא שלמה: נהניתי לשבת איתך נעמה ולבלות במשותף, לספר סיפורים, להכיר את מורתך ואת חברייך לכיתה ולהעמיק את הקשר בינינו. היה לי כיף גדול. סבא שלומקה.

נעמה: היה לי כיף לשבת איתך סבא ולשמוע מפיך סיפורים.