מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש ברפאל ונולדתי בפולין ב 1926. התחנכתי בבית – ספר פולני עד כיתה ב', ולאחר מכן עברתי לבית – ספר יהודי. באמצע השנה אבא קיבל "סרטיפיקט" לעלות לארץ ועזבתי את פולין עם המשפחה שלי. עלינו לארץ ב 1934 בתקופת המנדט הבריטי וגרנו בתל אביב .למדתי בבית ספר עממי "הכרמל" ווארבע שנים "בגימנסיה בלפור" שם גם עשיתי תעודת בגרות.

בימים ההם, המצב הביטחוני בארץ היה קשה, והאנגלים עשו לנו צרות. יצאה פקודה מ"הועד הלאומי", שכל בוגר חייב להקדיש שנה לעבודה במשקים, או להתגייס למסגרת צבאית. אני בחרתי להתגייס לפלמ"ח. ההתגייסות הייתה סודית ובהמלצת חברים שכבר גויסו. היו לי חברים מכיתה עליונה שהתגייסו לפלמ"ח והם המליצו עליי ועל כמה חברות שלי. גויסתי לפלוגה ח' ונשלחתי לקיבוץ קריית ענבים. גרנו באוהלים ועבדנו בקטיף של אגסים ותפוחים. בנוסף עבדנו במטבח בשטיפת כלים ובניקיון. עבדנו חצי חודש, וחצי חודש התאמנו בפלמ"ח.  בנים ובנות התאמנו יחד, בכלי נשק, בסיורים ובעבודה בשטח. לשם הכנה לפעילות בשטח, יצאנו למסעות, למשל למצדה ולגבול הירדן, ועוד. מדי פעם נערכו מטווחים ברובים, ברימונים ובתת מקלע.

הבנות אמנם התאמנו בנשק, אך למעשה לא הייתה כוונה שהן תשתתפנה בלחימה, הן היו מתלוות לבנים, כמסווה, למקרה שיתפסו, יוכלו להראות כזוג רגיל. האווירה הייתה נעימה מאוד, הייתה חברות יוצאת מן הכלל, עזרה הדדית וכבוד אחד לשני, רעות למופת. וכך גם נהגו המפקדים בפקודיהם. עברתי קורס מורס וגם שיטת איתות באמצעות דגלים. בנוסף למדתי עזרה ראשונה וקשר. הפעילות שלנו כללה סיוע להורדת מעפילים מספינות שהגיעו בסתר לחופי הארץ, והיה צורך להתחמק מרדיפת הבריטים שהתנגדו לעלייה יהודית לארץ.

ב1946 השתתפתי במבצע "ליל ווינגיט". בלילה ההוא הייתה אמורה להגיע לחופי תל אביב ספינת מעפילים. התפקיד שלנו היה להתערבב בין המעפילים שיורדו מהאנייה, על מנת לבלבל את הבריטים. אבל לאחר חצות הלילה הודיעו לנו שספינת המעפילים נתפסה על ידי הבריטים, ואנחנו מוכרחים להיעלם מיד מהשטח. לקחתי את הבחור שפעל איתי ונסענו למשפחה שלי בתל אביב. הורי נדהמו לראות אותי ולא שיערו שיש לי קשר לכל הירי והאירוע. למחרת השכם בבוקר נסענו לתחנה המרכזית כדי לחזור לקיבוץ רמת רחל, והנה עלה בחור לאוטובוס ודרש מכל האנשים לרדת, וללכת לכיוון בית הקברות כדי, ללוות את ברכה פולד, שנהרגה בלילה בחלופי ירי שהיו בין שוטרים בריטים, לאנשי הפלמ"ח. נדהמתי והתחלתי לבכות, עד שניגשו אלי מהקהל ואמרו לי להירגע, כי סביבנו היו המון שוטרים מהמשטרה הבריטית והתנהגותי עשויה הייתה לעורר חשד. כשחזרנו לקיבוץ רמת רחל, כולם היו בהלם ממה שקרה ואני במיוחד. עד לרגע הזה לא הבנתי שכל הפעולות שלנו עלולות להביא גם למוות. ברכה הייתה חברה טובה שלי בגימנסיה. למדנו יחד התאמנו יחד, ומותה ציער אותי מאוד וגרם לי לתחושת הלם שהרתיעה אותי מהמשך הפעילות.

בשנת 1946 השתחררתי מהפלמ"ח ולמדתי להיות מורה להתעמלות בקורס לחיילים משוחררים. קורס שרציתי ללמוד בגמר הגימנסיה ,אך ויתרתי ודחיתי את הלימודים כדי להתגייס לפלמ"ח.  ומאז ועד היום אני עוסקת בהתעמלות.

הזוית האישית

יהונתן: נהנתי מתוכנית הקשר הרב דורי, למרות ששוש איננה סבתא שלי, התעניינתי בסיפור שלה ולמדתי רבות על אותה תקופה.