מאגר סיפורי מורשת

לרוב המשפחות בדוהוק היה נול, חלקם טוו שטיחים לשימוש עצמי וחלקם לשם מסחר ופרנסה. אמא שלה שהתאלמנה, רצתה להתחתן שוב, אך באותם ימים אלמנה עם ילדים לא יכלה להתחתן עם גבר ראוי. לכן סבתא רבתא רחל נשלחה להתגורר עם הדודה שלה.

 

סבתא רבתא רחל הכירה את סבא רבא דוד, וכשהם היו חברים וכבר לקראת חתונה, היא הכינה בעצמה את השטיח לנדוניה.

בשנת 1929 סבתא רבתא רחל בת ה-17 וסבא רבא דוד התחתנו. הם הביאו יחדיו 4 ילדים והם התגוררו בבית ההורים של סבא רבא דוד. לבית ההוא, סבתא רבתא רחל לקחה את השטיח שטוותה.

בשנת 1939 החליטו בני הזוג לעלות לארץ ישראל. יחד איתם ועם כל מיטלטליהם, היה כמובן השטיח. במסע המפרך לא"י סבתא רבתא רחל לא ויתרה על השטיח האהוב עליה, והוא היה צמוד אליה יחד עם ילדיה. זה היה הדבר היחיד שהיה לה מבית הדודה שגידלה אותה.

כשהגיעו לארץ לירושלים התגוררו בבית ששכרו עד שנת 1945, והשטיח היה ממוקם בחדר הילדים. סבא שלי חביב, בנם הצעיר, ישן עליו. בבית הייתה רטיבות וגם היו עכברים, ובכך שישן עליו היו בטוחים שהשטיח יישמר.

בשנת 1945 המשפחה עברה לכפר אוריה. המשפחה רכשה בית מהסוכנות היהודית עם חלקת אדמה לשם גידולי חקלאות. סבא חביב, קיבל גם הפעם את השטיח על מנת לישון עליו.

בשנת 1946 המשפחה עברה לכרכור, משום שהערבים בסביבה התנכלו להם. המשפחות נאלצו לעזוב ונשארו שם רק הגברים על מנת להגן על האזור מפני הערבים.

המשפחה קנתה בית עם שטח בכרכור וסבתא רבתא רחל שוב נתנה את השטיח למיטתו של סבא חביב, עליו ישן עד גיוסו לצבא. חשוב לציין – בעירק היה נהוג לפרוש את השטיחים על המיטות ולישון עליהם לשם חימום. כשסבא חביב התגייס, סבתא רבתא רחל ארזה את השטיח ושמרה עליו.

בשנת 1959 סבא חביב התחתן עם סבתא שושנה וסבתא רבתא רחל העניקה לזוג את השטיח כמתנת נישואין. בני הזוג הצעיר קנו בית בירושלים והשטיח נשאר ארוז. סבתא שושנה שמרה עליו כך מחשש שייפגע מהרטיבות שהייתה שם.

סבתא שושנה וסבא חביב עברו לכרכור לשכונת נווה עובד, שם פרשו את השטיח בסלון כשהבן הגדול שלהם זכריה התחיל ללכת, על מנת שיהיה לו מצע נעים בבית. עם זאת, כשזכריה הקטן החל לשפוך אוכל ולהשתולל עם המשחקים, סבתא שושנה חששה שהשטיח היקר ייהרס וארזה אותו שוב.

המשפחה עברה לדירתה האחרונה והקבועה בכרכור כשזכריה היה כבן ארבע (1964) וסבתא שושנה החליטה שהוא בוגר מספיק. רק אז העזה להוציא שוב את השטיח ולמקם אותו בחדר השינה שלה עם סבא חביב.

השטיח שהה שם כל השנים והם סיפרו לכל הנכדים את חשיבותו במשפחה.

סבתא רבתא רחל נפטרה בשנת 1995 ומאז יש יותר חשיבות לשטיח כי זהו זיכרון יקר ממנה.

לפני כשנה, השטיח החל להיפרם מהצדדים ולכן סבתא שושנה החליטה לארוז אותו ולשלוח אותו לשיקום על מנת שיישמר לעד ויהיה כמזכרת מסבתא רבתא רחל ומעבודת היד המיוחדת שלה.

שושנה וחביב:

נהנינו מתכנית הקשר הרב דורי. זו הזדמנות לפגוש את הנכד שלנו בבית הספר.

תשע"ו, 2016

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – מדור לדור – סיפורו של חפץ