מאגר סיפורי מורשת

על פי סבתי, כל החפצים הם עבור הנשים במשפחה ונועדו בעצם לתת להן התחלה חדשה ברגע שהן התחתנו ויצאו מן הבית, מעין נדוניה אישית.

החפץ עליו אספר כאן הוא שטיח פרסי באורך 2 מטר וברוחב 1.5 מטר העובר במשפחה של אימא שלי מזה ארבעה דורות. המדובר בשטיח שנמצא במשפחה למעלה ממאה שנה. ידוע שבאיראן תעשיית השטיחים מאד פופולרית והשטיחים נחשבים כסמל סטטוס וכדבר מאד יוקרתי. ישנם בתים שהשטיחים לא רק פרוסים של הרצפה אלא גם תלויים על הקיר (כך היה בבית של סבתא שלי באיראן). באיראן יש גם מפעלים לייצור שטיחים ויש אפילו שטיחים הנתפרים בעבודת יד או עם מכונה המופעלת על ידי בני אדם. אצל סבתא אשרף יש בבית שטיח בכל חדר.

במשפחתה של סבתא נהוג היה כשאחת הבנות הייתה מתחתנת לתת לה מתנה אשר תשמש אותה בביתה החדש. כשסבתא שלי התחתנה (בארץ) אימא שלה (סבתא רבתא שלי) שלחה לה מאיראן שטיח פרסי שהיא קבלה אותו מאימא שלה כשהיא התחתנה. המדובר בשטיח שעבר במשך דורות מאם לבת. השטיח הוא מאד עתיק ותפרו אותו בעיר כאשאן (ליד איספהן) הידועה בשטיחים הפרסיים הטובים ביותר בעולם.

כשאימא שלי התחתנה, סבתא אשרף העבירה את השטיח לאימא. השטיח היה כבר בלוי, דהוי וחלק מן החוטים יצאו החוצה. אבל הערך שלו היה מאד יקר ומאד רגשי. אימא שלי החליטה שצריך ל"שפץ" את השטיח והיא לקחה את השטיח לחברה שמתמחה בתיקון ובשיקום שטיחים ישנים. השטיח עבר שטיפה, צביעה ותיקון. כיום השטיח נמצא בחדר השינה של ההורים שלי והוא מזכיר לכולנו את הקשר הרב-דורי במשפחה ובפרט בין אם לבת. היות ואני בן אני כנראה לא אקבל את השטיח, אבל בטח אחת מאחיותיי יקבלו את השטיח כשהן יתחתנו…

השטיח המדובר 

הזוית האישית

הנכד יהלי: למדתי דברים חדשים על סבתא שלי, הכרתי אותה יותר טוב ולמדתי על העבר שלה.