מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השורשים של סבתא אסתר גרין

סבתא אסתר והדס בקשר הרב דורי
סבתא אסתר והדס בבית התפוצות
סבתא מספרת לנכדתה הדס

סבתא שלי נולדה בשנת 1946 בצכיה בעיר ליברץ שליד עיר הבירה פראג. להורים צבי והינדו (הדסה) שמילוביץ. הוריה של סבתי אסתר נולדו בעיירה ששמה בדבלה, שהיום שייכת לאוקראינה. הם נפגשו לאחר מלחמת העולם השנייה והתחתנו…

סבתא רבתא הינדו שלי נלקחה בגיל 16 למחנות יחד עם אחיה… הגרמנים ניכנסו לצכיה לעיר בדבלה. הם חיפשו את סבא מוטל ז"ל, (אביה של הינדו הדסה זל). הם חיפסו אותו כי הוא היה איש צבא במלחמת העולם הראשונה  ונילחם נגד הגרמנים הגויים. בבדבלה הלשינו שסבא מוטל חזר מהצבא, כי לא אהבו שנילחם נגד הגרמנים. סבתה הינדו החביאה את אביה בפרדסים וכשבאו לחפש אותו. אחותה רוחי לא נתנה להם להיכנס הביתה ועל כך קיבלה סטירות (בתקופה הזאת תחילת מלחמת העולם השנייה האנטישמיות מבצבצת). סבא מוטל ז"ל שיידע על איסוף היהודים באירופה (על האקציות המתקרבות) והמשפחה הלכה להייתיעץ עם הרב. הרב אמר להם להישאר ולא לעלות לארץ ישראל. סבא רבא מוטל הטמין הרבה זהב וכסף (לעתיד). יום אחד הודיע ראש הכפר של בדבלה שליהודים ולגויים יש את מחלת הטיפוס.

הגרמנים פחדו מהמחלה אז אספו רק את היהודים וריכזו אותם במשך שלושה חודשים סביב בית הכנסת (מין גטו…). סבתא הינדו (הדסה) דאגה לאוכל לכל המשפחה. איפשרו לה לצאת ולהיכנס מפני שהייתה יפה, בלונדינית  הם חשבו שהיא גוייה אז היא יצאה מידי פעם להביא אוכל… (בהרבה מסיפורי המשפחה שלנו מוזכר שסבתא הינדו הייתה יפיפיה ובגלל זה הקאפו ועוד אנשים אהבו אותה).

משנת 1938 עד 1943

במקביל אספו וריכזו את הגברים מגיל 18 עד 35 להעברתם למחנות עבודה, כדי שירימו מוקשים בגבולות וכדי שהצבא לא ידרוך עליהם. כך בגדוד של אבי, צבי שמילוביץ ז"ל היו 30 איש בסיום המלחמה. נישארו מהם שניים או שלושה אנשים, ובינהם אבי צבי שמילובץ ז"ל (שהיה נשוי עם שתי בנות בתקופה זאת).

באפריל 1941 נלקחה המשפחה של אמי ברכבת לאושויץ (סבא מוטל, סבתה ביילה והילדים: הינדו, רוחי וזאב). הרכבת היתה רכבת של בהמות. כך נסעו ארבעה ימים אכלו ושתו מעט מאוד. מיים מדליים ואוכל פת לחם בערך ביום.

תמונה 1

הכניסה לאושוויץ

בכניסה לאושוויץ חיכה דוקטור מנגלה כדיי למיין את הבאים. את האנשים החלשים מיין לצד ימין. את האנשים החזקים מיין לצד שמאל. את סבא מוטל וסבתא ביילה (המבוגרים שלא יעילים לעבודה) ואת הבת רוחי (רחל) מיין מנגלה לצד ימין (כי רוחי הייתה רזה מאוד וחלשה) אבא (סבא שלי) הציע לרוחי לברוח לצד שמאל (הוא ידע או הבין שהם מיועדים לשריפה לתאי הגזים). רוחי ברחה והצטרפה לאחותה הינדו שהייתה בצד שמאל. (הינדו סבתא רבתא שלי) רוחי ניתפסה על ידי דוקטור מנגלה, מנגלה היכה אותה וסטר לה סטירות לחי קשות רוחי לא ויתרה, בכל הזדמנות היא ברחה אל אחותה הינדו ושלושת בנות דודותיה. כל הזמן היא סבלה ממכות מפני שברחה וכך ניצלה. רוחי ניפטרה לפני 15 שנים ממחלת הסרטן בגיל 75 . ידוע  לנו  שרוחי ברחה שש פעמים מתאי הגזים.

האח הצעיר זאב בן 13 אז שהיה גבוה, בריא מאוד וצעיר, עבד באושוויץ במיון בגדים שאנשים הביאו עימם במיזוודות. מידי פעם הוא ראה את אחיותיו בדרכן לעבודה בתוך המחנה. הינדו ורוחי ושלושת בנות הדודות גרו בצריף (בלוק) 17 א' באוושויץ. כל הנשים הללו היו כשירות לעבודה בגלל חוזקן. הינדו עבדה במכבסה וכשגילחו  לנשים את שיער ראשן, לבשו מדים (כותנות), קעקעו אותן ביידים במספר סידורי (במקום שם) ואז הן לא הכירו זו את זו. האח זאב הסתכן וזרק מידי פעם לחם או תפוחי אדמה מבעד הגדרות.

הינדו סיפרה לנו שיום אחד היא חלתה בדלקת חריפה ברגלים ורצתה ללכת לרופא המחנה באושוויץ, הקאפו (מנהלת המחלקה) לא הרשתה לה לגשת לרופא, כי ידעה שמי שחלש לא חוזר אלא מיועד להשמדה. היה להינדו מזל. עד יומה האחרון בגיל 86 סבלה מכאבים ברגליה. (עד היום אנו צוחקים על רגלי הגפרורים של סבתא רבתא הינדו, שאותם ירש הנכד הבכור אייל יואל גרין לבית שמילוביץ שימשוביץ).

השחרור מאושוויץ

סבתא רבתא הינדו השתחררה מאושוויץ בנובמבר 1943 ביחד עם האח זאב (וולבי). שניהם חזרו לביתם לכפר בדבלה (אז צכיה) ללא ההורים. לביתם פלשו השכנים הגויים. הם הסתובבו ברחובות. סבתה הינדו חיפשה את הזהב שהטמינו לפני לכתם למחנה, אך לא מצאו. באחד הימים האחות רוחי הגיעה לבית. אחיה הופתעו לראותה כי היו בטוחים שהושמדה בצעדת המוות, הסתבר שגם משם ברחה וכרגיל סבלה וניצלה.

בתוך הדרמה סיפור אהבה

בכפר בדבלה סבתא רבתא הינדו פגשה את סבא רבא צבי, לאחר שהוא איבד אישה עם שתי בנות. שניהם ללא משפחות, התחברו והחליטו להתחתן. עזבו את בדבלה והשתקעו בעיר פראג שבצכיה, שם התחתנו. סבתא אסתר שלי נולדה (בשנת 1946) בעיר ליברץ שליד פראג, לשם עברו הוריה מסיבות כלכליות.

בשנת 1949 (בחודש מאי), עלתה סבתא אסתר ביחד עם הוריה לארץ ישראל. (שנה קודם, 1948 קמה מדינת ישראל) הם נסעו ברכבות לדרום איטליה לעיר בארי שבאיטליה. כאן הם שהו 4 חודשים במחנה פליטים שבעיר בארי. מנמל בארי עלו לאנייה והגיעו לנמל חיפה. מכאן הסיעו אותם למחנה עולים עתלית  ושהו באוהל בערך יומיים, מכאן עברו לגור בכפר זרנוגה (היום קריית משה) שליד רחובות. הם גרו בבתי אבן שנותרו מהערבים שברחו לעזה  במלחמת השיחרור 1948.

סבתא הינדו (לבית שימשוביץ) וסבא צבי שמילוביץ

תמונה 2

בתוך הדרמה סיפור אהבה… ותראו איזה שושלת יפה צמחה.

תמונה 3

תמונה 4

תמונה 5

קישור למצגת באתר בית הספר "ניצני השרון"

הזוית האישית

הדס: תודה לסבתא אסתר שטרחה והגיעה ואני מקווה שהיא נהנתה כמו שאני נהניתי.

סבתא אסתר: הדס נכדה יקרה שלי, מאוד התרגשתי שבחרת בי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. תמיד ידעתי שאת מאוד מחוברת אלי בנושא. תמיד מתענינת, שואלת שאלות ומשתתפת בערבי הזיכרון לשואה בסלון ביתי, לוקחת חלק פעיל שמרגש את כל הנוכחים. עבורי זו הייתה חוויה מעצימה להיות איתך בכל יום שלישי, לראות ולשמוע מחשבות שלך שצפו תוך כדי שאת מקלידה ומנציחה את סיפור המשפחה שלי לדורות הבאים. יחד איתך עברתי תהליך אישי שעורר מחשבות ורגשות מטלטלים. בדיון שבינינו הצטערתי שלא שאלתי מספיק בזמן אמת ונותר לי רק לשער. הדס שלי, יישר כוח שבחרת בתכנית החשובה הזאת ואני מקווה שהיא תאריך ימים. יישר כוח למדריכה המיוחדת והאיכותית לילך שהנחתה בחום ובאהבה… יישר כוח לכל הסבתות והסבים שליוו את נכדינו ויהיו נושאי הדגל שלנו. באהבה ובגאווה.

אסתר גרין, סבתא של הדס גרין המתוקה שלי.

מילון

ליברץ
ליברץ היא עיר בצפון צ'כיה, ובירת מחוז ליברץ. העיר שוכנת לגדת נהר נייסה, למרגלות הרי ייזרה (Jizera). ליברץ היא העיר החמישית בגודלה בצ'כיה,

ציטוטים

” עבורי זו הייתה חוויה מעצימה להיות איתך בכל יום שלישי, לראות ולשמוע מחשבות שלך שצפו תוך כדי שאת מקלידה ומנציחה את סיפור המשפחה שלי לדורות הבאים“

הקשר הרב דורי