מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של משפחת טרון – בייבה.

הסבים שלנו נולדו בפולין והגיעו לארגנטינה לפני מלחמת העולם השנייה. התיישבו בבואנוס איירס. סבא בייבה היקים בית כנסת בעיר איפה שביקרנו בחגים, וחגגנו אחר כך בביתם עם כל המשפחה. נולדנו בארגנטינה  וחונכנו בקהילה היהודית בבואנוס איירס.

מלחמת יום הכיפורים זירזה את העלייה שלנו לארץ

הגענו לישראל בשנת 1974. חיינו באילת שנה וחצי. גוסטאבו עבד ב"תמנע" ואני ריטה עבדתי כגננת. אחרי השירות הצבאי של גוסטאבו בחיל התותחנים, עברנו לגור באזור תל אביב. שם פתחנו מפעל וחנות גלידות. בשנת 1980 חזרנו לארגנטינה עם שתי בנותינו דנה וקרן אמא של תומר. שם עבדנו ובשנת 1998 חזרנו ארצה. ומאז אנחנו כאן. כאן הקמנו משפחה ואנחנו "שבט" של 11 איש.

בתמונה: הנכדים יחד עם הסבים

סבא גוסטאבו (רולי) מספר:

"סבא שלי מצד אימא הגיע מפולין לארגנטינה לבד. לאחר שנה, הגיעו סבתא שלי עם הדוד הבכור שלי. אימא שלי נולדה בארגנטינה וגם אחותה. סבא שלי עזר להקמת בנק יהודי בבואנוס איירס. הוא פתח מכולת ואחרי שמכר אותה, פתח מפעל של דבק תעשייתי לנגרים. שם עבד אבי וגם אני שהייתי בן 18.

סבא שלי מצד אבא, הגיע מפולין יחד עם אשתו ו-4 ילדיהם. אחד מהם, אבא שלי. הסבא המשיך לייצר כובעים כמו שעשה בפולין.

אני נולדתי בשנת 1950. התחתנתי עם ריטה, סבתא של תומר, בשנת 1973. שנינו חונכנו בקהילת היהודית, למדנו בבתי ספר ממלכים וגם יהודיים.

בתמונה: סבא גוסטאבו וסבתא ריטה ביום חתונתם

בעקבות מלחמת יום הכיפורים, החלטנו שהמקום בשבילנו הוא ישראל. בשנת 1974 עלינו ארצה. בארץ נולדו הבנות שלנו, דנה וקרן (אימא של תומר). בשנת 1975, התגייסתי לצה"ל ושירתתי במיתלה בסיני. מפקד טנק ביחידת תותחנים באוגדת שריון.

בתמונה: סבא גוסטאבו בשרות הצבאי ביחידת התותחנים

יש לנו 5 נכדים. אנחנו מרגישים מאושרים איתם וגם להיות כאן בישראל. תומר, נכדנו קיבל בירושה סכין לחיתוך חלה שהיה שייך לסבא רבא רבא שלו.

בתמונה: סבא גוסטבו וסבתא ריטה חוזרים מבית חולים עם קרן, אמא של תומר ועם דנה, דודה של תומר ומרטה, סבתא רבתה של תומר

תומר וסבא בזמן כתיבת הסיפור המשפחתי

הזוית האישית

סבא וסבתא: מאוד נהנינו, שמחנו להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולבלות זמן איכות עם הנכד שלנו.

תומר: שמחתי מאוד שהסבים שלי באו להשתתף ולחוות את החוויה המיוחדת הזו איתי.