מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה, נולדתי בקזבלנקה, מרוקו בשנת 1944.

 "הקהילה היהודית בקזבלנקה, אשר בשנות 40 היתה הגדולה ביותר מבין קהילות יהודי מרוקו והמגרב. היא השפיעה רבות על פיתוח המסחר בעיר. "עד לשנת 1956 היו בה 100,000 יהודים שחלק הגדול גרו במלאח,

הרובע היהודי העתיק. בקהילה היו שינויים תכופים כיאה לכרך הגדול הרצוף שינויים של שיפור והתרחבות. בגלל תפקידה כבירה כלכלית ומסחרית, לאחר התבססות השלטון הצרפתי העיר הפכה יעד להגירה מכל חבלי הארץ."

"העיר תפקדה כ"שער-יציאה" לרבים מן העולים לארץ, אלה שהו בה תקופה קצרה בהמתנה לאוניות שהפליגו מהנמל המקומי למרסיי, שבדרום צרפת. רוב העולים היו מהקהילות המרכזיות של מרוקו, שישבו מזה דורות בערים: פאס, מקנס, מרקש, רבאט-סאלה ועוד. חלק מן העולים הגיעו מדרום הארץ. יהודי המקום היגרו בחלקם לישראל ובחלקם למדינות המערב, בעיקר לצרפת, קנדה, ספרד וארצות הברית. כיום (2007) חיים בקזבלנקה כ-2,000 יהודים." (ויקיפדיה)

לאבי קראו חנן והוא עבד כצבעי ולאמי קראו מרסל. היינו שמונה אחים, ארבעה אחים וארבעה אחיות,

וגרנו בבית גדול. אני זוכרת את המאכלים שאמא בישלה ובעיקר אהבתי את הדגים והפשטידה שהכינה.

השכנים שלנו היו טובים וחיו בשלום זה עם זה ולא משנה אם היו יהודים או מוסלמים. אני זוכרת במיוחד את הבזאר-שוק, הוא היה גדול והיו בו ריחות מיוחדים של תבלינים, ירקות ופירות וגם של מטעמים מיוחדים.

הכי אהבתי כשחגגנו את חג הפסח, ההכנות היו רבות, ניקינו וביערנו חמץ בטקס מיוחד, את ליל הסדר חגגנו

בשמחה רבה.

למדתי בבי"ס אליאנס ואני זוכרת את המנהלת, מדם גומל, את סימו, המורה שלי, שלימד אותנו ערבית.

אני למדתי גם עברית, כימיה ותפירה. היו לי חברות רבות, סיפרתי להן בדיחות ואהבתי להצחיק אותן.

לטיולים לא יצאנו כמו שיוצאים בבתי הספר בארץ, חבל.

זיכרון חזק שנשאר לי הוא המלחמה, את החיילים האנגלים והצרפתים שראינו מהגגות, על סיפור זה אספר

בתיעוד הבא…