מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1935 לפניה ויצחק שטרנברג מגליציה באותה עת – פולין, 

 

אימי נולדה למשפחה אמידה בעלת זיכיון החשמל באזור שבו התגוררו. אבי, הבן ה-11 נולד למשפחה מכובדת. סבי היה הגזבר בחצר הרבי מצ'ורטקוב, שושלת רבנים ידועה. 

בהסכמת הרבי מצ'ורטוקוב, למד אבי משפטים באוניברסיטה בפראג. היה עורך דין מצליח ומוערך על אף גילו הצעיר ניהל משרד בעיר זלשצ'יקי שבה התגוררו הוריי. מלחמת העולם השנייה פרצה כאשר הוריי סיימו לבנות בית בן שלוש קומות בעירם. אימי הייתה זו שהחליטה כי עלינו לברוח מפני הגרמנים שטרם הגיעו עלינו ועמדה על דעתה זו ללא פשרות. אבי שמע בקולה. סבי שאינו היה איש צעיר האמין כי לא ישרוד הפעם את המלחמה והצטרף אלינו.

 

דודתי שהייתה ספורטאית מעולה נשלחה על אופניים להשיג אותנו לגשר שהפריד בין פולין לרומניה (צרנוביץ) כדי למסור לסבי תכשיטים של  סבתא שיוכל למכור כדיי לשרוד. הגשר הופצץ בהיותינו עליו וכך נמנה מדודתי איטקה לחזור לבית המשפחה בזלסציקי היא הצטרפה אלינו ובכך ניצלו גם חייה.

משפחתי נדדה ברחבי רומניה,לפי צווים שהוציא ממשלת רומנייה יש לציין כי על אף לחצים של הגרמנים שהיו בני בריתה של רומניה,סירבה ממשלת רומניה להסגיר את הפליטים לגרמנים. כך התאפשרה עלייה בלתי לגאלית של יהודים לארץ ישראל באמצעות מפעל ההעפלה של יהדות ארץ ישראל. עוד יש לציין את עזרתה של ממשלת טורקיה באותה עת,שאפשרה לספינות המעפילים לעגון בנמליה ולהתכונן להפלגות המסוכנות. חלק מהאוניות טובעו. הגענו דרך סוריה לעתלית שם חיכו לנו בני משפחת שטרנברג שעלו לארץ לפני פרוץ מלחמת העולם. היישוב בארץ לא חיבק את הפליטים העולים, בלשון המעטה.

 

 

 

שוב ושוב נשאלו הוריי למה המתינו ולא עלו מוקדם יותר. היחידה שעזרה הייתה הנרייטה סולד,איש מיוחדת, שעזרה לילדי העולים. לימים מונה אבי למפקח הראשון על מטבע זר במשרד האוצר ואמי עבדה ימים כלילות כדי לבנות בית בישראל, הדומה לבית שהשאירה מאחור.

 

אני, בת יחידה, חלמתי להיות מורה לספרות, אבל ידעתי שעלי להמשיך את דרכו של אבי שנפטר בהיותו בן 53. בגין 17 כבר הייתי טרודה בעניינים של כלכלת הבית, הדיירים שלא שילמו בזמן, הביטוח הלאומי, וכיוצ"ב. 

למדתי משפטים בתל אביב בשנת השירות הראשונה בצה"ל והתקבלתי ללימודי משפטים באונ' העברית בתנאי שאעשה שוב את כל המבחנים של שנה א'. עמדתי בתנאי. סיימתי "בהצלחה" ומאז ועד היום עסקתי בתחום המשפט, בתחילה כפרקליטה בפרקליטות תל אביב ואח"כ כהנתי כשופטת במשך 30 שנה, מרביתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב וארבע שנים אחרונות בבית המשפט המחוזי בירושלים.

 

נישאתי לעמנואל ז"ל, בשנת 1959, נולדו לנו 5 ילדים מקסימים ומוכשרים, תורמים לחברה וגורמים לי עושר רב הם ו- 14 נכדי. 

נכדי הם גולת הכותרת של תקומת משפחת שטרנברג, שכמעט הושמדה כולה בשואה.

 

קַזְבֵּק – אניית מעפילים

 "קַזְבֵּק הייתה אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה כ- 750 מעפילים מקונסטנצה, רומניה לאיסטנבול, טורקיה בחודש יולי 1944.

בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד צבי צימרמן, הרב וההיסטוריון משה כרמלי-וינברגר והשופטת המחוזית רות אליעז-שטרנברג".

 

תשע"ו