מאגר סיפורי מורשת

ב-1950 נתנה לנו האפשרות לעלות לישראל. נסענו ברכבת מוורשה עיר הבירה של פולין לצ'כיה, מצ'כיה לאוסטריה ומאוסטריה לאיטליה – לעיר נמל וונציה. עלינו לאונייה בשם "קוממיות". זאת הייתה אוניית מסע, שבה הציבו מיטות מברזל זו מעל זו במספר קומות. לא היה מיזוג והיה חם מאוד. היה זה בחודש יולי. באונייה זו הפלגנו מוונציה שבאיטליה לחיפה.

מנמל חיפה העבירו אותנו למעברת עתלית שם גרנו אמי ואני באוהל עם משפחה אחרת, בת ארבע נפשות, שבאה מרומניה. אחרי שנה סגרו את מחנה עתלית ועברנו למחנה עולים בשכונת בת גלים שבחיפה. גרנו בצריף ארוך יחד עם ארבעים עולים נוספים. כמובן עד שהגעתי למחנה בת- גלים הפסדתי שנתיים של לימודים. כשהגעתי לבת –גלים התחלתי ללמוד בבית ספר בכתה ה'. למדתי שנתיים בכתות ה' ו-ו'. אחרי שנתיים עברנו לדירה בשכונת בן –דור שבנשר. גרנו בדירת חדר וחצי בגודל של 34 מטר מרובעים.

באותן שנים לא היתה צנרת מים תקינה, והביאו מים במכליות של מכבי אש. בשנים הראשונות לא היה גם חשמל בדירה. במקום מקרר חשמלי היה לנו ארגז קירור; היו קונים גושי קרח כל יום ומכניסים לארגז- מעין צידנית גדולה- ולצד הקרח היו מניחים את המזון. גם לא היה גז והיינו מבשלים על פטליות נפט. בבן-דור לא היה מבנה בית ספר מסודר; למדנו בדירות ריקות ובבניינים מפוזרים. צירפו שתי שכבות ביחד לשכבה שנה; לדוגמה כיתה ז' עם ח'. זה היה בית ספר "עממי", עד כיתה ח'. בסיום כיתה ח הלכתי ל- "נוער העובד והלומד". ביום עבדתי כחשמלאי ובערב למדתי בבית ספר תיכון מקצועי ליד הטכניון בהדר, במקום בו היום נמצא מוזיאון "מדעטק". למדתי שם ארבע שנים. באוקטובר 1957 התגייסתי לצבא. באפריל 1964 התחתנתי עם אשתי ישראלה ועברנו לגור בקריית ביאליק.