מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא גוגי (גאולה) שופמן סבתא של יונתן יוגב ועוד 13 נכדים. נולדתי בתל- אביב בבית החולים "הדסה", שירתתי בצבא בתור רל"שית של האלוף משנה דאז ישראל טל בבית הספר לקצינים "בה"ד 1". למדתי בבית הספר היסודי "מזרחי לבנות" בתל- אביב ובמכון "אבני" ציור ופיסול אצל: "סוניה נטרא". כמו כן למדתי גרפיקה במכון: "ציזר" בתל- אביב, עברתי הכשרה להדרכת אמנות במוזיאון ישראל – ירושלים. אני ציירת וגרפיקאית במקצועי.

"יום אחד תהיה מאושר שנסעת לפלשתינה" כך כתב דודי יצחק רוזנויין במכתב שנשלח לפלשתינה אל אחיו, הלוא הוא אבי מרדכי רוזנויין. המכתב נשלח מדבלין, פולין, לתל אביב, אז – פלשתינה. תאריך המכתב: אפריל 1935.

מכתב מוצפן שנמצא מתחת לפיסת לבד במגירה נשכחת. איש לא ידע על קיומו עד שיום אחד התגלה במקרה, כאשר ביקשתי מאמא רשות להשתמש במגירה מתוך ארון הבגדים שלה, וזאת לצורך הכנת עבודת גמר במוזיאון ישראל שהנושא שלה היה: "מגירה". למרבה ההפתעה, אמא, שהייתה כבר אלמנה, מעולם לא ראתה את המכתב. אבא שלי הסתיר אותו בפניה, מהסיבות שרק הוא ידע עליהן. במכתב מגולל האח ומשטח את לבו ומצוקתו בפני אחיו, על חייו המיוסרים, שם הרחק בגולה. מצבו הכלכלי רע למדי, אב לשתי בנות שאין הפרנסה מצויה בכיסו, והגיע כמעט לפת לחם, כאשר אין לו כסף לשלם שכר דירה.

במכתב מודה יצחק למרדכי ששלח לו בעבר 5 זהובים שהספיקו לו לממן חצי שנה של שכירות. עכשיו הוא זקוק לתגבור. "בבקשה שלח לי כסף". מן המכתב נפרסת פרשת חיים בקהילה היהודית שידעה אולי פעם ימים טובים יותר, אך עתה למרבה הצער, החלו גם פוגרומים. סנדלר העיירה, אב ל-7 ילדים נרצח לאור היום. החיים בלתי נסבלים עוד. אין תמה בכך, שבתוך המכתב מופיע המשפט הבא: "יום אחד תהיה מאושר שעלית לפלשתינה". אכן כן, יצחק שהמלאך לא היה שם לגאלו, כי נשלח למשרפות טרבלינקה, ניבא ולא ידע מה ניבא. חייהם של הורי ניצלו בזכות עליתם לארץ בשנת 1934. הפרויקט שלי קרם עור וגידים בהעלותו את סיפור חייהם ומותם של משפחתי הענפה שנרצחה בידי הנאצים, במחנות ההשמדה, טרבלינקה ואושוויץ. המגירה למעשה מהווה את סיפור השואה המשפחתית שלי. הנני דור שלישי לשואה. המגירה הוצגה בתערוכת סיום הקורס שלי במוזיאון ירושלים.

לאחר נתרמה ליד ושם ונמצאת שם למשמרת עולם. המגירה מכילה: צילומים משפחתיים, מכתבים שנשלחו מגטו וארשה לדודתי גילה לונדון שניצלה ברגע האחרון וברחה בהיותה בת 17 בלבד מוורשה בדרך לא דרך לסיביר הרחוקה, בנובמבר 1939, לאחר כיבוש פולין כמו כן, נמצאים במגירה עיתונים של ה-  "Jerusalem post" מהתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה, תקופת עלייתו של היטלר לשלטון בתור קנצלר, יש בה מעטפות שחותמת צלב הקרס מוטבע עליהן כל המכתבים עברו צנזורה מתוך התוכן שבהם אפשר להבין שאסור היה לכותבים להתלונן או לספר על מצבם הקשה בגטו בלשון המעטה, במגירה, רשימות הנספים ותמונות  וביניהן תמונתה של שיפרה רוזנברג בת דודתה של אמי שהייתה פרטיזנית ונרצחה ביערות פולין. כל המעוניין לראות את המגירה, ניתן לפנות  ל"ארכיון יד ושם" בירושלים. המגירה מתועדת ומעוגנת במסמכים על שמירתה בארכיון ונמצאים בידי.

הזוית האישית

יונתן: שמחתי מאד להיות עם סבתא בתכנית, היא מאד פתוחה וברורה והסיפורים שלה מאד מעניינים! היה לי כייף לשמוע על ההיסטוריה של המשפחה

סבתא גוגי: כבוד גדול נפל בחלקי להשתתף במיזם "הקשר הרב דורי". בזכות הדינמיקה הקבוצתית התאפשר לי להיפתח ולחשוף בפני הקבוצה סיפור מן העבר הרחוק שעד כה למעט המשפחה שלי אף אחד לא נחשף אליו.