מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השביל הזה מתחיל כאן

קיבוץ שלוחות שם נפגשו סבא וסבתא
במשואות יצחק הם התחתנו
ההכרות של סבא וסבתא

שמי עדן ארד השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי שרה ארד, שמעתי ותעדתי את סיפורה.

סבתא שרה מספרת:

"נולדתי להורי חנה וברך בתל אביב, בראש חודש שבט תש"י [1950]. זה היה ביום בו ירד שלג כבד בת"א. לא הוציאו אותי בשל כך בזמן מביה"ח. בבית חיכו לי שתי אחיותי הגדולות יונה, הבכורה שהייתה גדולה ממני ב – 13 שנה ואסתר שהייתה גדולה ממני ב – 4 וחצי שנים.

הייתה לי ילדות קסומה ומאושרת בשכונה שדומה מאוד לקיבוץ, כולם הכירו את כולם. שיחקנו במשחקים על הכביש ועל המדרכה: מחניים, קלאס, חבל, חמש אבנים. הייתה לנו סוכה משותפת לכל השכנים. כמה שבועות לפני חג הסוכות ישבנו בחדר מדרגות והכנו קישוטים במו ידינו, קלענו פרחים מנייר, עשינו סלסילות מנייר והשחלנו שרשראות מנייר בכל הצבעים.

קרוב לבתינו היה "גן ההרפתקאות" עשיר במתקנים ואנחנו השתעשנו בו רבות. למדתי בבי"ס יסודי "מוריה" בצפון ת"א. התקופה הזו, של ביה"ס נחרטה בי לעל החיים! בבוקר היה מסדר – ביצענו בו תרגילי התעמלות וקראנו בו פרק בתנ"ך. בראשי חודשים היינו מתפללים בביהכנ"ס הגדול במרכז העיר והיינו חוזרים רגלית, כל ילדי ביה"ס לשיעור השלישי וזו היתה חוויה בלתי נשכחת. הרבנו ללמוד תנ"ך, מולדת, ספרות ומוזיקה. היה לנו חוג לטבע אחרי הצהריים – הסתובבנו בשלוליות ללמוד על ראשנים וצפרדעים והרבה מאוד צמחים הכרתי באותה העת. היינו במשמר הבטיחות – סייענו לילדי בית הספר לחצות את הכביש ברחוב אבן גבירול בשלום.

המשכתי ללמוד בתיכון ב"צייטלין", ממש מעבר לגדר של בית הספר היסודי. בגיל מאוד צעיר, לקראת כיתה ד', הצטרפתי לתנועת "בני עקיבא", ובהמשך אף הייתי מדריכה. בני עקיבא מילא את כל עולמנו (חוץ מבית ספר), בילינו רבות בסניף באמצע השבוע ובשבתות, הלכנו רגלית כמעט ארבעים דקות. במוצ"ש היינו לוווים מהקיוסק כסף לחזור הביתה.

מדורת ל"ג בעומר ויום העצמאות היו אירועים מיוחדים בת"א ונשארנו ערים כל הלילה. בפורים היתה עדלאידע, שעברה ברחובות ת"א וההורים היו לוקחים אותנו לדוד שלי שהיה גר בצפון ת"א בקומה שלישית ומהמרפסת שלו השקפנו על התהלוכה הססגונית . כשהיינו בני 18, יצאנו, השבט שלנו, שבט נחשון ל'הגשמה'. כלומר, הצטרפנו לגרעין נח"ל – נוער חלוצי לוחם. שירתנו בצבא שנתיים ומחצה.

הפגישה עם (סבא) עזריאל

בשנת 1968, מתחיל הסיפור שלנו בקיבוץ שלוחות – בעמק יפיפה לרגלי הגלבוע.

קיבוץ שלוחות – ויקיפדיה

תמונה 1

לחבורת החיילים שלנו, הגיע מפקד חדש. באותו יום שערך את המסדר הראשון, אני חליתי. חברות סיפרו לי שהגיע מפקד חתיך, עם שפם. אני לא הספקתי עדיין לפגושו. במוצאי שבת, נערך בחדר האוכל של הקיבוץ, ערב ריקודי עם לחברי המשק ולנחלאים שביננו. היחידים שלא רקדו היו: אני וסבא עזריאל. (פשוט לא ידענו לרקוד…)

מכאן כבר פורחת האהבה וכל השאר היסטוריה. היינו חברים שנתיים וחצי. סבא שירת בהאחזות מטולה ואני עוברת מהעמק לערבה לסיירת נח"ל בפארן. שיננו משתחררים מהצבא. סבא עובר ללמוד במרכז הרב ואני לומדת ספרות וחינוך מיוחד.

סבא מחליט שלא יפה להסתובב כל כך הרבה זמן (לבחור ישיבה) בלי חתונה ומחליטים להתחתן במשואות יצחקסבא הסביר לי שהוא חוזר הביתה גם אם אני וגם אם אני לא אוהבת קיבוץ, אני מצטרפת אליו. אנחנו מתפצלים – אני נשארת בתל אביב, ללמוד בבר אילן וסבא במרכז הרב. כך החלה ההכרות שלנו, ההמשך כמובן בונים בית ומשפחה בישראל.

הזוית האישית

עדן ארד מביא את סיפורה של סבתא שרה ארד ואת סיפור ההכרות שלה עם סבא.

מילון

שלוחות
שְׁלוּחוֹת הוא קיבוץ דתי בעמק בית שאן, הנמצא כשלושה ק"מ מדרום לעיר בית שאן ושייך לתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ נמצא בשלוחות הר הגלבוע ומכאן שמו. שם הקיבוץ סמלי ולקוח מספר ישעיהו "שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם". פירוש השם שלוחות הוא ענפים - זכר למשפחות החברים שנספו בשואה. היישוב מהווה אחד מתוך רצף של ארבעה קיבוצים דתיים סמוכים בעמק בית שאן (טירת צבי, שדה אליהו, עין הנצי"ב, שלוחות). שייך למועצה אזורית עמק המעיינות.

משואות יצחק
מַשּׂוּאוֹת יִצְחָק הוא מושב שיתופי דתי, בתחום מועצה אזורית שפיר שבשפלת החוף בואכה אשקלון. תחילתו בקיבוץ הדתי משואות יצחק בגוש עציון שנחרב במלחמת העצמאות. בפברואר 2010 חזר המושב לתנועת הקיבוץ הדתי.

ציטוטים

”הצטרפנו לגרעין נח"ל - נוער חלוצי לוחם“

הקשר הרב דורי