מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בקזבלנקה שבמרוקו בשנות ה-50, הורי סבתא רבתא מצד אמי היו בעלי חווה, ממנה הם התפרנסו בכבוד. הם תרמו רבות לקהילת המקום ותמכו בעניי העיר. בשנות ה-50 היו היחסים בין היהודים והערבים טובים, עם זאת העלייה של יהודים לארץ ישראל הייתה בלתי לגאלית כלומר – מי שרצה לעלות לארץ היה צריך לעשות זאת בחשאיות רבה.

בפני הורי-סבתי ניצבה דילמה קשה: מצד אחד- הכמיהה לארץ ישראל, האהבה שהייתה בהם מדורי דורות והרצון להגשים את החלום. מצד שני- הידיעה שלא יוכלו לקחת עימם שום דבר אלא רק את הבגדים שעל גופם ומעט מאוד דברים (על מנת שלא לעורר חשד אצל מי שיראה אותם במרוקו), ובארץ ישראל יצטרכו להתחיל את דרכם הכלכלית מהתחלה. אהבתם לארץ ישראל הייתה גם בילדיהם. כל אחד מילדיהם, לאחר שהתחתן, עלה לארץ. לכן הם החליטו לעלות לישראל, למרות הקושי הכלכלי הגדול שידעו בוודאות רבה שיצטרכו להתמודד איתו. הם גמרו בליבם לעלות לארץ ישראל בעקבות ילדיהם הנשואים. משמעות ההחלטה היא שהם עזבו את החווה (שאותה לא יכלו למכור, כדי לא לעורר חשד) ויצאו רק עם הבגדים שעל גופם ומעט חפצים. כך עלו לארץ ישראל. בהגיעם לארץ ישראל שררה בארץ תקופת הצנע. הקשיים הכלכליים החריפו מיום ליום ומעט הכסף שהביאו עימם אזל, כל מאמציהם לשפר את מצבם הכלכלי לא הצליח. אב המשפחה, שהתקשה מאוד להתמודד עם המצב, מת לאחר זמן מה. עבור המשפחה הייתה זאת טרגדיה כפולה: לא רק שאיבדו את האב בבית אלא גם מצבם הדרדר.

באותה תקופה ממש הוריו של סבא רבא מצד אמי – גם הם חיו בקזבלנקה, וגם הם אהבו את ארץ ישראל. למרות שעבדו כדי לחיות, לא עבור מותרות או כדי לנסוע לחופשה, מצבם הכלכלי במרוקו לא היה טוב במיוחד, והם שאלו את עצמם האם לעלות לארץ ישראל, למרות החשאיות הרבה הכרוכה בהחלטה. גם הם החליטו לעלות עם הבגדים שעל גופם ומעט דברים, וכך הם עלו לארץ ישראל. בארץ הם התיישבו בעיירה ששמה שלומי שבצפון ובה עבדו. שם הקשיים הכלכליים לא שברו את רוחם כי הם היו מנוסים באותם הקשיים גם בקזבלנקה, והם שמחו כי נפל בחלקם שברו של חלום – לחיות בארץ ישראל ולהקים בה את דורות ההמשך.

הזוית האישית

הנכדה מאור: בתור המתעד היה לי נורא כיף להכיר את העבר של סבתא שלי וללמוד ממנה המון דברים.