מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הרכבת שהחזיקה אותי בחיים

אני, אריאל וסבא בביה"ס
סבא בילדותו
סיפורה של הרכבת, משחק ששרד את כל מלחמת העולם השנייה וכן את עליה לארץ

תיעוד בית ההורים

שמי גיורא, ואני גרתי בחיפה בשכונת הדר הכרמל. חייתי בחיפה בתור נער וכל חברי גרו לידי באותה הסביבה . כשהייתי ילד בתקופתי לא הייתה טלוויזיה וגם לא היו מחשבים. בביתינו גם לא היה לי חדר פרטי משלי , אלא חלקתי אותו עם אחיי. זה לא כמו שלנכד שלי יש חדר פרטי עם כל טוב. חיינו בצניעות רבה יותר מאופן החיים כיום. רוב הילדות שלנו העברנו במשחקים מחוץ לבית ובחצרות בסביבתינו. היינו נוהגים לחזור מבית הספר, לאכול, להכין שעורים, ללמוד למבחנים ולאחר מכן היינו יורדים לשחק מחוץ לבית עד שעות הערב. את ימי החופש הגדול ביליתי בקיבוץ "רשפים" שבעמק הירדן.

בקיבוץ גרו שני דודי, ובכול חופש גדול היו לוקחים אותי לאוטובוס "אגד" שהיה מגיעה ישירות לקיבוץ.בשבילי המקום היה כמו גן עדן כיוון שהייתה שם בריכת שחיה גדולה היו שם רפתות, לולים ועוד. בקיבוץ הייתה ספריה גדולה ובתור חובב ספרים יכולתי כל יום לקרוא ספר חדש. כיוון שהייתי הילד הגדול ביותר בין ילדי הקיבוץ הייתי מספר להם סיפורים היינו משחקים במשחקי ילדים. מכיוון שהימים היו ימי צנע שבהם לא היה אוכל כפי שיש היום ובקיבוץ היגישו בחדר אוכל מעדנים שלא היו בעיר הגדולה כמו: חמאה, שמנת, ביצים, פירות, וירקות ובשבילי זה היה זמן נהדר.

שם בית הספר, שבו למדתי נקרא בית ספר "חוגים". למדתי בו עד כיתה ח'. משם המשכתי ללמוד בבית ספר תיכון  ושמו בית ספר "בוסמת". שם למדתי במגמת מכונות. יחסינו עם המורים היו יחסים של כבוד כלפי המורה, כאשר המורה נכנס לכיתה כולנו היינו חיבים לעמוד. בבית הספר הייתה משמעת נוקשה ותלמיד שהפריע הושעה למספר ימים מבית הספר בנוסף תלמיד אשר היו לו שני שליליים נשאר כיתה. בבית הספר לו הייתה לנו תלבושת אחידה, והיו לנו מעט מאוד טיולים מחוץ לבית הספר. כמו כן לא היו לנו מסיבות בבית הספר כמו שנהוג היום לעשות. הבית ספר בו למדתי נקרא בשם חוגים למדנו שם עד כיתה ח'.

בחטיבה עליונה למדתי בבית ספר בשם בוסמת. למדתי מגמת מכונות. יחסינו עם המורים היו יחס של כבוד לדוגמה מורה היה נכנס לכיתה היינו חייבים לעמוד.היתה משמעת נוקשה ותלמיד שהפריע היה מושעה מבית ספר לכמה ימים. תלמיד שהיו לו שני שליליים היה נשאר כיתה.אחד הדברים הזכורים לי מבית הספר הוא המורה לפיזיקה. הוא היה פרופסור והיה ידוע באהבתו לתלמידים וללמידה שלהם הוא היה נוהג לבצעה ניסויים מעניינים וריתק אותנו בהסבריו. בנוסף זכור לי שאהבתי מאוד טכנולגיה ושרטוט. בבית סיפרנו לא היה חדר אוכל ולכן הייתי אוכל סנדוויצים כל היום. בתקופתינו, אבל אני לא ויתרתי על סוכריה על מקל.

כנער אחד הדברים שזכרתי במיוחד הייתה תנועת הנוער "הצופים". אהבתי מאוד את הפעולות בתנועה, את הטיולים שיצרו אווירת גיבוש וחוויות שלא אשכח לעולם.

זיכרון של חפץ מילדותי – הרכבת החשמלית

בהיותי בן ארבע הביא לי דודי רכבת חשמלית משוכללת מאוד, שכללה קטר ושישה קרונות. לרכבת היו מסילות ארוכות, גשרים, עמודי תאורה ומאותתים. דודי קנה את הרכבת בגרמניה ונדד איתה במשך כל מלחמת העולם השנייה עד הגיעו ארצה.בשבילי הרכבת הייתה עולם ומלואו ושיחקתי בה במשך שעות על שעות, הוספתי לה תוספות ככל שרציתי. הרכבת שימשה לאחר מכן גם את ילדי ששיחקו בה במרץ רב. הרכבת אומנם הזדקנה, אולם עדיין ניכר יופיה המקורי. בחרתי לציין את אהבתי לחפץ שאליו נקשרתי מאוד, כי החפץ מהווה מבחינתי מקור השראה על תקופה קשה מאוד בחיי, שבה הצלחתי לשרוד למרות הטלטלות והקשיים הבלתי נתפסים שנאלצתי להתמודד איתם. חשוב לי לציין, כי סחבתי את הרכבת בתוך ארגז קרטון בכול תקופת המלחמה גם כשעברתי ממקום למקום.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1946. וכאן התחלתי את חיי ובניתי קן משפחתי רחב.

הזוית האישית

נכד נדב: מאד נהניתי לעבוד עם סבא ולגלות את עברו. לא הייתה לי הזדמנות אחרת לגלות זאת ללא תכנית הקשר הרב -דורי. סבא נהנה גם כן לעבוד איתי ולבלות איתי זמן איכות.

החבר אריאל: אני רוצה להוסיף שמאוד נהנתי לפגוש ולעבוד עם מישהו שלא הכרתי ולשמוע ממנו סיפור אישי מעניין.

מילון

מושעה
מי שהרחיקו אותו ממוסד, לימודים או עבודה, לתקופה קצרה

ציטוטים

”בשבילי הרכבת הייתה עולם ומלואו “

הקשר הרב דורי