מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הרכבות יצאו ריקות

אני וסבי בתמונה בחצר בית הספר
גברים יהודים במחנות עבודה בשואה
סיפור הצלת יהדות בולגריה במלחמת העולם השנייה

קורות חיי

שמי בנימין בן קיש, נולדתי בבולגריה בתאריך 8.2.1939, בעיר וידן ועליתי ארצה בשנת 1950.

במשך שנה גרנו בבית של סבי ברמלה, שהיה בית נטוש עם חדר אחד. אחרי שנה עברנו לקריית אונו והתחלתי ללמוד בבית ספר, כשאני לא יודע קרוא וכתוב ולא מדבר עברית. באחד השיעורים המורה שאלה שאלה וחשבתי שאני יודע את התשובה, הצבעתי בפעם הראשונה וקיבלתי את זכות הדיבור, השאלה הייתה: "אילו עמים חיו בכנען"? ואני עניתי: "יום ראשון, יום שני ויום שלישי", כל הכיתה פרצה בצחוק. במשך חצי שנה לא פתחתי את פי עד שלא למדתי עברית כמו שצריך.

בקריית אונו נולדו ילדי: עמית בשנת 1965 וענת בשנת 1970. שירתי בחיל האוויר ולאחר מכן עבדתי בתעשייה האוירית, בפרוייקטים מגוונים. בשנת 2003 קיבלתי פרס ביטחון ישראל. כיום אני ואישתי צביה סבא וסבתא ל 6 נכדים.

אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי נגה ומכל הסיפורים בחרנו להעלות על הכתב סיפור זה.

הרכבות יצאו ריקות

נולדתי בבולגריה בתאריך 8.2.1939 מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותו זמן אף אחד לא תיאר לעצמו את הזוועות שיתרחשו במהלך המלחמה.

הגרמנים כבשו את פולין תוך מספר ימים ולאחר מכן הכניעו את מדינות אירופה אחת אחרי השנייה למעט איטליה שהייתה בעלת ברית ובולגריה שלא הייתה בעלת ברית אבל לא השתתפה במלחמה בשום צד. תוך כדי כיבוש אירופה, הגרמנים הכריזו על חוקי גזע שחלו על יהודים, צוענים ומתנגדים למשטר.

חוקי הגזע נכנסו שלב אחרי שלב, בהתחלה כל היהודים היו צריכים לענוד טלאי צהוב, לאחר מכן נאספו בגטאות ומשם התחילו משלוחים למחנות הריכוז ולמחנות ההשמדה.

בולגריה, שהייתה מעין בעלת ברית בגרמניה נאלצה להוציא מספר חוקי גזע שכללו: ענידת טלאי צהוב, איסור עיסוק במקצועות מסוימים כגון: עו"ד, עובדי מדינה ועוד….

האנשים שקיבלו אישור להמשיך בעבודתם, הורשו להימצא בעסקים במשך היום. לשאר האנשים נאסר להסתובב מחוץ לבית למעט שעתיים ביום, בין השעות עשר לשתיים עשרה לצורך סידורים.

בשנת 1943, היטלר דרש ממלך בולגריה לשלוח את הגברים למחנות עבודה בגרמניה. המלך לא הסכים בטענה שהוא זקוק לגברים היהודיים לסלול כבישים במדינתו. ואז עד סיום המלחמה הגברים בגיל 18 עד 45 גויסו למחנות עבודה לתקופת הקיץ, כשהם לבשו מדים של הצבא הבולגרי.

כשהצבא הרוסי הגיע לרומניה ונהר הדנובה הפריד בין שתי המדינות, הגרמנים נתנו הוראה להכין רכבות ולהעביר את כל היהודים למחנות השמדה. במספר ערים שר הפנים הבולגרי נתן הוראה למפקדי המשטרה לרכז את היהודים ושלח לאותן רכבות. ואז יושב ראש הפרלמנט הבולגרי שהיה ממפלגת השלטון הפשיסטית הלך לשר הפנים ואמר לו שהוא שלח מכתב למלך להתנגד לגירוש, בו זמנית יצא ראש הכנסייה הבולגרית, ואמר שהוא יעלה יחד עם היהודים לרכבות אם לא יבטלו את הגזרה.

העם הבולגרי יצא לרחובות בהובלת הפטריארך להפגנה, ואז הגיע מידע לשר הפנים שהמלך גם מתנגד לגירוש ושר הפנים ביטל את הוראתו למפקדי המשטרה.

 

הרכבות נשארו ריקות!

באותו זמן הגיעו אניות לנמל העיר וידין שבה גרנו, והשמועה הייתה שהאניות מיועדות לגירוש היהודים למחנות ההשמדה. אבא שלי היה במחנה עבודה באותה תקופה ואמא שלי ואני היינו בבית.

בלילה הגיע איכר, חבר של אבא שלי עם סוס ועגלה ואמר לאמי שהוא לוקח אותנו לכפר שלו שנמצא בהרים ושלא תספר לאף אחד לאן אנחנו נוסעים.

בו זמנית אבא שלי שמע מרחוק את התותחים הרוסיים מפגיזים את הגרמנים, והוא ברח ממחנה העבודה והגיע הביתה. אבל הוא מצא בית ריק ולא ידע היכן אנחנו. גם אף אחד מהשכנים לא יכול היה למסור מידע. זה לקח שלושה שבועות עד שהרוסים כבשו את כל בולגריה, השקט בדרכים חזר לקדמותו, האיכר החזיר אותנו הביתה וכך אמא ואני פגשנו את אבא.

תמונה 1

הזוית האישית

סבא בנימין: נהניתי מאוד לשתף את נכדתי בתקופת הילדות שלי שהייתה בתקופת המלחמה בבולגריה והצלת יהדות בולגריה על ידי העם הבולגרי, הכנסייה והמלך והכרת התודה לעם שהיה היחיד באירופה.

נגה: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבי בתקופת הזמן הקצרה הזו, להבין קצת יותר טוב את עברי ובעיקר את עברו מנקודת המבט שלו ולשמוע את חוויותיו מהילדות.

מילון

פטריארך
דרגה גבוהה לאיש כנסייה, בכנסייה הפרבוסלאבית שזה הבישוף בכנסייה הקתולית. בישוף אחראי על כמרים, נזירות ומנזרים באזור מסויים.

ציטוטים

”"העם והכמורה התנגדו לגירוש והכריחו את הפרלמנט והמלך לבטלו".“

הקשר הרב דורי